לפסק הדין בעניין גנדלר ואח' נ' קדוש
בני זוג שנתנו 150 אלף דולר למאכער שהבטיח לסייע להם להפחית חוב לבנק מזרחי, הבינו שנפלו בפח כשזה העביר את הכספים כהלוואה בשוק האפור והלווה ברח לחו"ל. למזלם, הם שמרו הרבה מסמכים שסייעו להם להוכיח את התביעה שהגישו נגדו.
בני הזוג משה וגרדה נקלעו ב-2005 לקשיים כלכליים, ופנו אל אחותה של גרדה ובעלה, המתגוררים בארה"ב, בבקשה לסיוע כספי. השניים נענו ולקחו הלוואה של 160 אלף דולר מבנק המזרחי. את הכסף הם העבירו למשה וגרדה, שהבטיחו לפרוע את ההלוואה תוך 3 שנים.
כחלק מנסיונותיהם של משה וגרדה לצאת מהבוץ הכלכלי ולכסות את ההלוואה כהבטחתם לבני המשפחה, ביקש משה למכור משק שהיה שייך לאביו המנוח בבצרה. אלא שב-2006 החל בנק לאומי לפעול למימוש המשק בעקבות חובות של מיליוני שקלים.
מי שהתכוון לרכוש את המשק הפנה אותם למאכער, שידוע כמי שמסייע להפחית חובות לחייבים. ואכן, אותו אדם סייע להם להפחית את החובות ומכירת המשק יצאה אל הפועל. בתמורה קיבלו בני הזוג 150 אלף דולר וביקשו להחזיר את ההלוואה לבנק מזרחי.
אלא שהמאכער שכנע את משה וגרדה כמו גם את בני הזוג המלווים (בני המשפחה) להעביר לידיו את הכסף כהלוואה, בתמורה לכך שיפעל להפחתת החוב בבנק מזרחי ולכיסויו.
כל הארבעה האמינו לבחור, והכסף הועבר לידיו. אולם, לטענת בני הזוג האמריקאיים, לא רק שהוא לא פעל להפחתת החוב, אלא שהוא גם לא החזיר להם את הכספים שקיבל. לדבריהם, הוא הודה שהעביר אותם ללווה בשוק האפור, וזה ברח עמם לחו"ל.
בדצמבר 2012 הגישו המלווים (בני הזוג מארה"ב) תביעה נגד המאכער לבית משפט השלום בתל אביב, בדרישה שישלם 525,980 שקלים עבור כיסוי ההלוואה ועגמת הנפש שנגרמה להם בכך שנפלו קורבן לתרמיתו.
הנתבע טען להגנתו, כי משה, שרצה להרוויח מהריבית הגבוהה הוא שביקש ממנו להעביר את הכסף לשוק האפור.
לטענתו, לאחר שהלווה ברח עם הכסף, הוא כיסה חלק מההלוואה מטוב ליבו ומאחר שמשה נקלע למצב נפשי קשה, ואף העביר לו 40 אלף דולר בהוראת "בורר".
לא פעל מטעמים הומניטאריים
השופט יאיר דלוגין הכריז שהוא מעדיף באופן ברור את גרסת התובעים, אשר הייתה אמינה וגובתה במסמכים, על פני גרסתו של הנתבע.
נפסק, כי התובעים העבירו לו את הכספים תמורת התחייבותו להפחית את החוב ולכסות את ההלוואה בבנק מזרחי אולם במקום לעמוד בהתחייבותיו, הוא ניסה להרוויח על חשבונם.
עוד קבע השופט, שהעובדה שהנתבע שילם חלק מההלוואה רק מעידה על התחייבותו כלפי התובעים, וודאי שלא ניתן לראות בה "פעילות הומניטרית".
השופט קבע, שאלמלא מצג השווא של הנתבע, הייתה ההלוואה מכוסה עוד מזמן, והתובעים לא היו נאלצים לפתוח בהליכים בישראל.
השופט לא קיבל את טענת הנתבע בנוגע לבורר משום שלא הוכחה וממילא מאחר שמדובר בבורר מהעולם התחתון, ולכן הבוררות לא תקפה בהיותה נוגדת את תקנת הציבור.
לבסוף, חויב הנתבע לשלם לתובעים 474,754 שקלים, עבור כיסוי ההלוואה, עגמת הנפש והחזר עלויות כרטיסי טיסה לארץ בתוספת 90% מסכום האגרה ו-45 אלף שקלים עבור שכ"ט עו"ד.
לדברי עו"ד שוש ריבר העוסקת בדיני בנקאות, "חייבים רבים מנסים להפחית חובות באמצעות התקשרות עם 'מתווכים' (מאכערים) המציגים את עצמם כבעלי קשרים. מומלץ שכל התקשרות שכזו תהיה מלווה בייצוג משפטי ובחוזה מסודר ומקצועי".
בעיקרון, אומרת עו"ד ריבר, שעדיף להיעזר בבעלי מקצוע מיומנים שפעולותיהם המקצועיות מכוסות בפוליסת ביטוח (עו"ד ורו"ח).
"התמזל מזלם של התובעים שעלה בידיהם להוכיח את טענותיהם ובית המשפט האמין להם, אך עם זאת, בהיעדר כיסוי ביטוחי הולם, אין כל וודאות שיעלה בידם לגבות את הכספים שנפסקו לטובתם".
לפסק הדין בעניין גנדלר ואח' נ' קדוש
*המגיבה לא ייצגה בתיק
למדור: דיני בנקאות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.