דירתם של בני הזוג בחיפה נמכרה ב-2014 בהוצאה לפועל בשל חובות שצבר הבעל. בית המשפט המחוזי קיבל באחרונה את ערעורה של האישה וקבע כי היא זכאית למחצית מכספי התמורה על אף שהדירה הייתה רשומה על שם הבעל בלבד.
בני הזוג נישאו בשנת 1979 ונולדו להם 3 בנות. במהלך חייהם המשותפים הם רכשו דירה בחיפה שנרשמה על שם הבעל בלבד.
לייעוץ בתחום:
עורך דין מקרקעין
לצורך הרכישה, ב-1997 הבעל לקח הלוואת משכנתא והאישה חתמה עליה כערבה. ב-2008 בני הזוג לקחו יחד הלוואת משכנתא נוספת שכיסתה את ההלוואה הראשונה.
בשנים האחרונות הבעל נקלע לקשיים כלכליים. נפתח נגדו הליך של כינוס נכסים בהוצאה לפועל ולפני כשנתיים, הדירה נמכרה.
האישה, שבינתיים נפרדה מבעלה, הגישה תביעה בבית משפט השלום בחיפה כנגד הנושים. היא טענה כי היא זכאית למחצית מתמורת המכירה שכן חצי מהדירה היא שלה אך תביעתה נדחתה לאחר שנקבע כי היא לא הוכיחה בעלות בדירה מכוח חוק יחסי ממון או הלכת השיתוף.
האישה ערערה על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה. לדבריה, הדירה נרכשה במאמץ משותף ושימשה אותם למגורים במשך שנים. היא הדגישה כי בהלך השנים בעלה דאג לפרנסה והיא טיפחה את הבית והילדים והוסיפה כי הייתה משוכנעת שהדירה היא של שניהם ולא ייחסה חשיבות לרישום.
המשיבים סיפרו מצדם כי ב-2006 הבעל הציע להם לקנות את הדירה והם הסכימו ושילמו לו מקדמה. הם הוסיפו כי הסכימו גם לחתום כערבים על הלוואה השנייה של הזוג ובשנים האחרונות הם משלמים את ההחזרים החודשיים לבנק במקומם.
לגופו של עניין המשיבים טענו כי לפי הוראות חוק יחסי ממון, מכיוון שהדירה נרשמה על שם הבעל כל עוד הצדדים נשואים היא שייכת לו בלבד. הם הוסיפו כי האישה גם לא הוכיחה שיתוף בדירה מכוח חזקת השיתוף ובכל מקרה, יש לראות בה שותפה לחובות הבעל.
שיתוף מכוח הדין הכללי
השופטים יגאל גריל, סארי ג'יוסי ועפרה ורבנר קיבלו את טענת המערערת כי היא ובעלה רכשו יחד את הדירה במאמץ משותף.
הם הבהירו כי אמנם בני הזוג עדיין נשואים ולכן לפי חוק יחסי ממון יש הפרדה מוחלטת בין הנכסים הרשומים על שם כל אחד מהם אך ניתן להכיר בשיתוף בדירה גם מכוח הדין הכללי.
לדבריהם, בעצם חתימתה של המערערת על מסמכי שתי ההלוואות, פעם כערבה ופעם כלווה, יש כדי להוכיח "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף בדירה, מעבר לחיי הנישואים המשותפים. זאת, במיוחד כשמדובר בדירה ששימשה את הזוג למגורים במשך שנים ארוכות.
השופטים הדגישו כי חתימה משותפת על הלוואת משכנתא משמשת אינדיקציה חזקה ביותר לכוונת שיתוף וכי המשיבים יכלו לדעת שהדירה שייכת גם לאישה לפני שעשו עסקאות עם הבעל דרך עיון במסמכי ההלוואות.
בנסיבות אלה השופטים קיבלו את הערעור וקבעו כי המערערת זכאית לקבל מחצית מכספי תמורת מכירת הדירה.
עם זאת, התיק הוחזר לבית משפט השלום על מנת שייבחן את טענת המשיבים כי שילמו לבנק חלק מהחזרי המשכנתא של הזוג ויקבע איזה מבין הסכומים יש לזקוף לחובת המערערת.
המשיבים חויבו בהוצאות ושכ"ט של 10,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד אמין אבו רחמה
- ב"כ המשיבים: מצוין בפסק הדין
* עורכת דין שושנה כהן - שפירא עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין