ע"א 41829-04-16 ח' נ' ח' ואח'

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אהרון שדה), שניתן בה"פ 4239-07-15 ביום 14.3.2016, במסגרתו נדחתה תביעתה של המערערת למתן פסק דין הצהרתי ולפיו היא הבעלים של מחצית הזכויות בדירת מגורים שהייתה רשומה על שם בעלה, המשיב 1 (להלן: "הבעל" או "המשיב 1").

רקע וטענות הצדדים בפני בית משפט קמא

1.המערערת ובעלה נישאו זל"ז בשנת 1979 ונולדו להם 3 בנות. בשנת 2009 נפרדו בני הזוג, אך לא התגרשו. במהלך חייהם המשותפים רכשו בני הזוג דירה ברחוב השומרון בחיפה, הידועה כגוש 11718, חלקה 15 תת חלקה 3 (להלן: "הדירה"). הדירה נרשמה בפנקס רישום בתים משותפים על שם הבעל בלבד. לצורך רכישת הדירה, נטל הבעל הלוואת משכנתא על סך 280,000 ₪ מן הבנק הבינלאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק הבינלאומי"), תוך שהמערערת משמשת כערבה להלוואה. בשנת 2008 נטלו המערערת ובעלה יחד הלוואת משכנתא שנייה, הפעם על סך של 700,000 ₪, מבנק ירושלים בע"מ, ואף זו נרשמה על מלוא זכויות הבעל בדירה.

2.בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלע הבעל בעסקיו, ננקט כנגדו הליך של כינוס נכסים (להלן: "הליך הכינוס"). במסגרת הליך הכינוס, בתיק הוצל"פ מס' 02-45457-10-6, מומשה המשכנתא על דרך מכירת הדירה.

לפני בית משפט קמא טענה המערערת בגדרי תובענה לסעד הצהרתי (המרצת פתיחה), כי הבעלות בדירה משותפת, לה ולבעלה, והיא זכאית למחצית הזכויות בה, וכפועל יוצא למחצית מיתרת כספי התמורה שהתקבלו ממימוש הדירה במסגרת הליך הכינוס והמכירה. מנגד טענו המשיבים, נושי הבעל, כי המערערת לא הוכיחה כי מגיעות לה מחצית הזכויות בדירה, ובכל מקרה זכותם כנושים עדיפה על זכותה.

3.יוער, כי המערערת הגישה את התובענה לבית המשפט המחוזי בנצרת, יחד עם בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על חלוקת מחצית כספי התמורה. בדיון שהתקיים שם ביום 8.7.15, קבע בית המשפט (כב' השופט ע. טאהא), כי לא מדובר בסכסוך הנוגע לזכויות בעלות במקרקעין, אלא בתביעה כספית, ומשכך, הסמכות נקבעת לפי שווי הסעד המבוקש. מאחר והתמורה במלואה עמדה על סך של כ-700,000 ₪, נקבע כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט שלום. לפיכך, הוחלט להעביר את התיק לבית משפט השלום בחיפה מלפניו ניתן פסק הדין נשוא הערעור.

4.ועתה נפנה לגרסת המערערת בתובענה לסעד הצהרתי ולטענות שהעלתה שם לביסוס זכותה הקניינית הנטענת, בשיעור מחצית בדירה. המערערת טענה, כי אף על פי שהדירה נרשמה רק על שם בעלה, היא זכאית למחציתה, מאחר שהדירה נרכשה במאמץ משותף של בני הזוג ושימשה אותם למגורים במשך השנים.

וביתר פירוט בתצהיר התומך בתובענה, הצהירה המערערת, כי במהלך השנים דאג בעלה לפרנסת המשפחה, והיא הייתה עקרת בית ותרמה את מלוא זמנה ומרצה לטיפוח הבית ולגידול הילדים. הדירה נרכשה בשנת 1997 מחברת "שחם 81 הנדסה אזרחית בע"מ" (להלן: "חברת שחם") שהייתה שייכת לבעלה. לצורך רכישת הדירה, נטלו בני הזוג יחד משכנתא מהבנק הבינלאומי. בני הזוג התגוררו בדירה בין השנים 1998-2006, אז עברו להתגורר בנצרת, בבית השייך למשפחת הבעל. לאחר שנת 2006, הושכרה הדירה לשני שוכרים שונים וביניהם המשיבים 2 ו-3. אף שהדירה הייתה שייכת הן למערערת והן לבעלה, היא נרשמה בפנקסי המקרקעין על שם הבעל בלבד, והמערערת לא ייחסה לכך חשיבות באותה עת.

בשנת 2008, נטלו בני הזוג הלוואת משכנתא שניה על סך 700,000 ₪ מבנק ירושלים. מתוך כספי הלוואת המשכנתא השנייה, נפרעה הלוואת המשכנתא הראשונה, ואת יתרת הסכום, כ-300,000 ₪ נטל הבעל לצורך עסקיו. בשנת 2009 נפרדו בני הזוג, אך לא התגרשו, והבעל עבר להתגורר בדירה שכורה בחיפה.

5.הבעל לא חלק על טענות המערערת, הוא חזר עליהן ואישר אותן.