"הבת מצווה נהרסה": רוכשי דירה ברעננה יפוצו על ליקויי רטיבות

נקבע כי בניגוד להצהרתן בהסכם המכר, יזמיות הבנייה היו אמורות לדעת שהדירה גורמת לרטיבות בדירה שמתחתיה ומדובר בהפרת חוזה. הפיצוי: 128,386 שקל

בית משפט השלום ברמלה קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה לפיצוי על הפרת הסכם מכר שהגישו רוכשי דירה ברעננה נגד יזמיות הבנייה. השופט זיוון אלימי שוכנע כי נציג של היזמיות ידע על ליקויי רטיבות בדירה לפני החתימה על החוזה. בנסיבות אלה, היזמיות הפרו את חובת הגילוי כלפי הרוכשים כשהצהירו שאין רטיבות בדירה. עם זאת, השופט קבע כי הפיצוי המוסכם בחוזה, בסך 364,000 שקל, אינו פרופורציונאלי לנזק – והפחית את הסכום.

הצדדים חתמו על הסכם המכר באוקטובר 2018 והתובעים עברו לגור בדירה חודשיים לאחר מכן. לטענתם, עם כניסתם לדירה פנה אליהם השכן מלמטה והתלונן על רטיבות שמגיעה מהדירה שלהם לדירתו. התובעים טענו שנגרמה להם עוגמת נפש רבה בגלל הרטיבות, כשבין היתר נמנע מהם לקיים את מסיבת בת המצווה של בתם בביתם החדש. עוד טענו כי נגרם להם נזק כספי של כ-26,000 שקל.

בינואר 2020 הגישו הרוכשים את התביעה לבית המשפט, ובה טענו כי נושא הרטיבות הוצף בפני נציג היזמיות זמן רב לפני החתימה על הסכם המכר. הם הגישו תצהיר של השכן, שלפיו התנהלו מגעים בינו לבין מנהל מטעם הקבלן על ליקויי הרטיבות כבר מחודש ינואר 2018 – תשעה חודשים לפני חתימת ההסכם עם התובעים.

מנגד טענו היזמיות כי הן לא עודכנו על המגעים בין השכן לבין אותו מנהל, וממילא הן לא ידעו על קיומה של רטיבות כלשהי מדירת התובעים. לפיכך, טענו, הצהרתן בהסכם המכר כי למיטב ידיעתן אין ליקויי רטיבות בדירה הייתה נכונה לשעתה.

ידיעת המנהל מחייבת

השופט אלימי קבע כי לנוכח ידיעתו של המנהל על ליקויי הרטיבות בתקופה הרלוונטית, היה על הנתבעות לדעת על הליקויים. הוא הסביר כי מוכר דירה חייב לגלות לקונה על אי התאמה בדירה, ואין צורך שתהיה לו ידיעה ודאית על ליקויים כדי לחייבו באחריות מלאה כלפי הקונה, אלא מספיק שהיה עליו לדעת.

בתוך כך קבע השופט כי השאלה האם המנהל מטעם הקבלן עדכן גורם כלשהו בהנהלת הנתבעות על הרטיבות אינה רלוונטית, מכיוון שהוא נחשב אורגן של הנתבעות (נציג רשמי שרואים את פעולתו כפעולת החברה) והוא טיפל בשמן בליקויי הבנייה. כך שהנתבעות, כיישות משפטית, היו מודעות היטב לליקויים - גם אם הגורם שניהל את המשא ומתן עם התובעים לא היה מודע לכך באופן אישי.

השופט הוסיף כי ברגע שהתובעים ביקשו מהנתבעות לכלול בהסכם הצהרה על העדר רטיבות, הנציג שניהל את המשא ומתן חייב היה לברר עם גורמי השטח אם אכן ניתן להצהיר כך.

לפיכך קבע השופט כי במועד החתימה, לכל הפחות היה על הנתבעות לדעת על ליקויי הרטיבות, וזאת בניגוד להצהרתן המפורשת בהסכם. עם זאת, הוא ציין כי במקרים שבהם אין פרופורציה בין גובה הפיצוי המוסכם לבין הנזק בפועל, בית המשפט רשאי להתערב ולהפחית מהפיצוי.

בהקשר זה ציין השופט כי התובעים טענו בעיקר לנזק לא ממוני – חוסר נעימות מול השכן, התמודדות עם תיקון ארוך ומייגע וחוסר יכולת לחגוג בת מצווה לבתם – בעוד שהנזק הכספי הוערך על ידם ב-26,000 שקל בלבד.

בנסיבות אלה, השופט פסק לתובעים פיצוי מופחת בסך 100,000 שקל. בנוסף חויבו הנתבעות לשלם לתובעים הוצאות בסך 23,400 שקל והחזר אגרת משפט בסך 4,986 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד שמעון בן דוד
• ב"כ הנתבעות: עו"ד דורון מנוסביץ

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין