קשישה חויבה לחתום על פינוי בינוי: "המלחמה מחדדת את הצורך בממ"ד"

בעלת דירה במתחם המיועד להתחדשות עירונית רחבת היקף טענה שבגיל 87 היא זכאית לסרב להיטלטל בדירות שכורות. השופטת הבהירה שגיל אינו הפקטור היחיד

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה כי סירובה של דיירת קשישה לחתום על הסכם לביצוע עבודות פינוי-בינוי במתחם ההסתדרות שבגבעתיים, בו ממוקמת דירתה, אינו סביר. השופטת מיכל עמית-אניסמן כתבה כי "מלחמת חרבות ברזל, במהלכה נכפה על הציבור במדינת ישראל להפנים עוד יותר, בצער, בכאב ובמחיר עצום של חיי אדם, את חשיבות קיומו של מרחב מוגן תקני (לרבות ממ"ד) לשמירה והגנה על חיי האזרחים בעורף", מצדיקה את דחיית הסירוב.

ביולי 2018 אושרה תכנית ההתחדשות העירונית נשוא התביעה, להריסת 915 יחידת דיור ישנות ובניית 2,679 יחידות ב-19 מגדלי מגורים במקומן, לאורך רחוב ההסתדרות שבצדה הדרומי של גבעתיים. על פי ההסכם, שנחתם מול "אאורה ישראל", עתיד כל אחד מבעלי הדירות במתחם לקבל נכס חדיש ומודרני בקומה 11 ומעלה, ששטחו יהיה גדול בלפחות 45 מ"ר מדירתו הישנה.

למרות שמדובר על פניו בעסקה אטרקטיבית ביותר אשר תניב לה תועלת כלכלית של 2 מיליון שקל, סירבה אחת מבעלי הדירות לחתום על ההסכם. מכאן התביעה שהוגשה במאי 2022 בה עתרו תומכי הפרויקט – שכינו עצמם "בני ערובה" של הסרבנית – לאכוף את ביצועו באמצעות מינוי גורם שיחתום על ההסכם במקומה.

הסרבנית (87), טענה שהיא מתגוררת בדירה מאז 1963 ועומדת לה הזכות בגילה המתקדם לסרב להיטלטל בדירות שכורות כאלה ואחרות. הקשישה הדגישה שהיא לא מתנגדת לפרויקט כשלעצמו אלא כל שהיא מבקשת הוא לקבל את דירתה החדשה, או לפחות את תמורתה, כאן ועכשיו.

דרישה בלתי סבירה בעליל

אבל השופטת עמית-אניסמן דחתה את בקשתה. "אמנם הנתבעת אישה מבוגרת ואין להקל ראש בטענותיה בדבר מצבה הבריאותי ובדבר גילה המתקדם. יחד עם זאת, אין בנסיבות אישיות אלו כשלעצמן כדי להצביע על כך כי ביצוע עסקת הפינוי ובינוי מולה, בתנאים שסוכמו עם שאר בעלי הדירות, הינו בלתי סביר", כתבה.

בהקשר לכך הפנתה השופטת להליך משפטי אחר בו נפסק כי בקשת סרבן לעבור ישירות לדירתו החדשה מחמת גילו המתקדם, מבלי לבלות את תקופת הביניים בדירה שכורה, נחשבת כדרישה בלתי סבירה בעליל.

בתוך כך השופטת הטילה ספק באמינות גרסת הנתבעת ביחס לסיבה שבגינה היא מסרבת לחתום. כך, הקשישה, שדירתה ממוקמת בקומה הרביעית ללא מעלית, סיפרה שרק לאחרונה נאלצה בשל מצבה לעבור לדירה אחרת. אלא שממסכת הראיות עולה כי עוד מאוגוסט 2018 היא עומדת בסירובה לחתום.

בנסיבות אלה ציינה השופטת שקיים קושי לקבל את הטענה שלפיה מצבה הרפואי הנוכחי של הסרבנית הוא העומד בבסיס סירובה המתמשך לחתום על ההסכם במשך למעלה מחמש שנים, ולכן אין לראות בו כסירוב סביר.

השופטת הוסיפה כי מלחמת "חרבות ברזל" המתחוללת בימים אלה מהווה נימוק משמעותי לקבלת התביעה. לדבריה, עצם העובדה שהדירות החדשות בפרויקט נועדו לשפר באופן ניכר את רמת המיגון של הדיירים, יש בה להטות את הכף לעבר המסקנה כי תנאי ההסכם אינם מפלים את הנתבעת לרעה, אף בהינתן נסיבותיה האישיות.

לפיכך השופטת קבעה שהנתבעת היא "בעל דירה מסרב" כהגדרת סעיף 2(א) לחוק פינוי בינוי, ומשכך יש מקום למנות בעל תפקיד שיהיה מוסמך להתקשר בעסקה בשמה. ואולם השופטת הותירה לנתבעת אפשרות לעדכן תוך חודש האם היא מוכנה לחתום בעצמה, באופן שייתר את המינוי.

• ב"כ התובעים: עו"ד רונית ליבשין ועו"ד חן עמידור
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מיידן שוקר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין