נדחה ערעור של מתנגדים לתמ"א 38: לא הוכיחו בעיה כלשהי בפרויקט

כל בעלי הדירות בבניין חתמו על ההסכם עם היזם למעט בעלי דירה אחת שטענו בין היתר שלא קיבלו תמורה הוגנת, שהיזם מרוויח על חשבונם ושעורכת הדין של הדיירים נמצאת בניגוד עניינים. כל הטענות נדחו

לפני כחצי שנה, המפקח על רישום המקרקעין בתל-אביב חייב בעלי דירה בבניין ישן בבת ים לחתום על הסכם תמ"א 38 מסוג הריסה ובנייה לאחר שקבע כי ההתנגדות שלהם לפרויקט לא מוצדקת. ערעור שהגישו על החלטתו לבית המשפט המחוזי בעיר נדחה לאחרונה. השופטת לימור ביבי קבעה כי לא מצאה סיבה להתערב בממצאים שאליהם הגיע המפקח, וכי הסרבנים לא הוכיחו את טענותיהם כי הפרויקט בעייתי מבחינת התמורה שיקבלו לעומת הדיירים האחרים, ההתנהלות של עורכת הדין שמייצגת את הדיירים או הרווחיות של היזם.  

ב-2016 חתמו 10 מתוך 11 בעלי דירות בבניין שברחוב העצמאות בבת-ים על הסכם שבמסגרתו התחייב היזם לבצע פרויקט של תמ"א 38/2 (הריסה ובנייה), ולבנות במקום הבניין הישן מבנה בן 11 קומות וחניון תת-קרקעי, להרחיב את דירותיהם ולהוסיף להן מרפסות וממד"ים.

בשנה שעברה קיבל המפקח על רישום המקרקעין תביעה שהגישו נגד בעלי הדירה היחידה שהתנגדו לפרויקט, וחייב אותם לחתום על ההסכם עם היזם. אבל המתנגדים לא השלימו עם קביעתו והגישו עליה ערעור לבית המשפט המחוזי.

המתנגדים העלו מספר טיעונים שלדעתם מצדיקים לבטל את הפרויקט. בין היתר, הם טענו כי הוא כולל פגיעה חמורה ביותר בקניין שלהם ובשוויון בין הדיירים, משום שבניגוד לאחרים, שטח הדירה שלהם יוקטן. עוד הם טענו כי הרווחיות של היזם מהפרויקט גבוהה מאוד והיא באה על חשבון בעלי הדירות.

בנוסף הם טענו, כי יש ניגוד אינטרסים בוטה בניהול ההסכם עם היזם כיוון שעורכת הדין שמייצגת את הדיירים היא בתו של בעל אחת הדירות, וכתוצאה מכך הוא קיבל תמורה מופלגת עבור דירתו. כמו כן, הם טענו כי ההסכם צריך להתבטל משום שהיזם לא הוציא היתר בנייה בזמן.

בעלי הדירות האחרים טענו בתגובה כי הפרויקט הכרחי משום שהבניין שלהם הוכרז כמבנה מסוכן. הוסיפו שהמערערים לא הוכיחו את טענותיהם ולא צירפו ראיות כדין. עוד הם הדגישו כי המפקח דחה את טענותיהם על סמך הראיות והעדויות שהובאו בפניו, ואין סיבה להתערב בקביעותיו.

לא נפל פגם

השופטת לימור ביבי הסכימה עם בעלי הדירות וקבעה כי לא נפל שום פגם בממצאים העובדתיים שאליהם הגיע המפקח.

השופטת הבהירה שהמערערים לא הציגו ראיות שמוכיחות מהו שטח הדירה שלהם ומכאן שלא הוכיחו ששטחה יוקטן או שיקבלו תוספת פחותה מזו של הדיירים האחרים. היא הוסיפה כי גם לא הוכח ניגוד עניינים בכל הנוגע לעורכת הדין שמייצגת את הדיירים או לתמורה שיקבל אביה. בהקשר הזה, הדגישה המפקחת שבעלי הדירות הסבירו שהוא קיבל תוספת יותר גדולה משום שליחידה שלו צמודה קרקע בשטח של 158 מ"ר.

עוד קבעה השופטת כי המערערים לא הוכיחו רווחיות עודפת של היזם, תוך שהפנתה לכך שהסתכמו על חוות דעת שמאית ספקולטיבית שהתעלמה מסיכוני הפרויקט.

לבסוף, השופטת קבעה כי אין סיבה לבטל את ההסכם בגלל האיחור בהשגת ההיתר, שכן בעניין זה נקבע בו מפורשות שיבוטל רק אם בעלי הדירות יודיעו על ביטול – והם לא עשו זאת. מלבד זאת, הבעיה כבר נפתרה שכן היזם הוציא היתר.

לפיכך, השופטת דחתה את כל הטענות שהעלו המערערים וחייבה אותם בהוצאות של 10,000 שקלים.

• ב"כ המערערים: ישי ביינרט, עו״ד תמ״א 38
• ב"כ המשיבים: עו"ד קרן פישר גוטרמן, עו"ד אסף עירוני

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין