נענה ואח' נ' עטר ואח'

לפני ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין בתל אביב – מר אורי שלומאי (להלן: "המפקח") - מיום 5/12/21 בתיק מספר 4/550/2020 (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו ניתן צו לביצוע עבודות הריסה והקמה מחדש של הבית המשותף ברחוב העצמאות 7 בבת ים, הבנוי על המקרקעין הידועים כגוש 7143, חלקה 31 (להלן: "המקרקעין" ו"הבניין" או "הבית המשותף"), בהתאם להוראות תמ"א 38/2 והוראות סעיף 5א' לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח – 2008 (להלן: "חוק החיזוק") (להלן: "הפרויקט").

מבוא;

1. בבית המשותף נשוא הדיון 11 יחידות, אשר המשיבים בהליך הם בעלי הזכויות בעשר מבינהן ואילו המערערים הם בעלי הזכויות ביחידה אחת, הרשומה כתת חלקה 6.

    

2. כל בעלי הדירות בבית המשותף, לבד מהמערערים, חתמו בשנת 2016 עם חברת אלברטו גבסו ובניו בע"מ (להלן: "היזם"), על הסכם בהתאם לתמ"א 38, במסגרתו התחייב היזם להרוס את הבניין ולבנות על המקרקעין מבנה מגורים חדש בן 11 קומות ו – 3 קומות מרתף לצורך חניה (להלן: "הסכם התמ"א" או "הפרויקט"). יצויין כי על ידי אותו יזם, מקודם פרויקט דומה בבניין הסמוך לבית המשותף נשוא התביעה – בשדרות העצמאות 9 בבת ים (להלן: "הבניין בעצמאות 9").

    

3. אציין עוד כי במקביל להליך הקנייני, אשר נדון בפני המפקח, ננקטו הליכי תכנון, במסגרתם העלו המערערים טענה ולפיה תכנית המתאר שחלה על שני הבניינים (הבניין נשוא הדיון והבניין בעצמאות 9), אינה תכנית החוסה תחת תמ"א 38 וחוק החיזוק. טענתם זו נדחתה על ידי ועדת הערר וכן, נדחתה על ידי מותב זה בפסק דין מיום 23/6/21 בעתירה מנהלית שנדונה בעת"מ 59368-12-20. כעולה מפסק דינו של המפקח, המערערים ביקשו לעכב את המשך הבירור לפניו עד להכרעה בערעור אשר הוגש על ידם על פסק הדין בעתירה המנהלית לבית המשפט העליון ואולם, בקשתם זו נדחתה.

    

4. המערערים כאמור סירבו לחתום על הסכם התמ"א. משכך, הוגשה על ידי המשיבים כנגד המערערים, תביעה על מנת לאכוף על המערערים את ביצוע ההסכם וזאת, בהתאם להוראות סעיף 5א' לחוק החיזוק. במסגרת התביעה נטען כי, הפרויקט עומד בהוראות סעיף 5א' לחוק החיזוק לאור תחולת תמ"א 38 על הבניין. זאת, בין היתר, הואיל ועיריית בת ים מצאה כי הבית המשותף מהווה מבנה מסוכן וכן משטעמיהם של המערערים להתנגדות אינם ענייניים, אלא נובעים מכך שהם ביקשו להקים בעבר פרויקט על ידי מי מטעמם. עוד נטען כי בעלי הדירות יצאו נשכרים מהפרויקט שכן, יקבלו דירה חדשה, הכוללת מרחב מוגן דירתי, מרפסת שמש וחניה.

    

5. המערערים מנגד טענו כי אין לחייבם בחתימה על ההסכם התמ"א משזה אינו ממלא אחר דרישות הדין. בכלל כך, נטען כי הפרויקט אינו מכוח תמ"א 38, אלא מכוח תכנית מתאר נקודתית. עוד נטען כי אין ממש בטענה ולפיה מדובר במבנה מסוכן, הואיל והבניין עבר שיפוץ לפני מספר שנים והוא סובל ממספר ליקויים נקודתיים. זאת ועוד, נטען כי במישור התמורה המערערים צפויים לקבל דירה בגודל של 112 מ"ר, הקטנה מדירתם הנוכחית, הואיל והיזם בחן את גדלי הדירות לפי נסח הרישום, שאינו מבטא את שטח הדירה בפועל. נוסף על כך, נטען כי ייצוג הדיירים בהליך מול היזם נעשה, בניגוד עניינים, על ידי בתו של התובע 1 (להלן: "עטר"), אשר כפועל יוצא מכך, קיבל תמורות מפליגות בהסכם.