לפסק הדין בעניין קיסרא נ' מדינת ישראל
בית המשפט המחוזי מרכז דחה ברוב דעות ערעור שהגיש מנהל לשעבר של סניף ביטוח לאומי, כנגד הרשעתו בהטרדה מינית של שבע בנות שירות לאומי, שומרות תורה ומצוות, שעבדו תחת מרותו.
בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד מי ששימש כמנהל סניפי ביטוח לאומי בראשון לציון, רחובות, קריית מלאכי וקריית גת נטען, כי במהלך השנים 2006-2007, במספר הזדמנויות רב, נהג המנהל בין היתר, ללטף, לחבק, לנשק ולגעת בשבע בנות שירות לאומי שהיו כפופות למרותו, ולמרות שידע כי מדובר בבנות דתיות, שמקפידות על שמירת נגיעה. במסגרת הסדר טיעון, הודה המנהל בביצוע עבירה של הטרדה מינית, ובית משפט השלום הרשיע אותו והטיל עליו שיש חודשי מאסר על תנאי, צו פיקוח שירות מבחן לשנה וכן חייב אותו לפצות כל אחת מהמתלוננות ב 3,000 שקל.
על כך הגיש המנהל ערעור לבית המשפט המחוזי, בו טען, כי במשך 21 שנות עבודתו בביטוח הלאומי, ביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, וכי החיבוקים והליטופים לא היו בעלי גוון מיני אלא חלק מהתנהלותו כמנהל המפגין כלפי עובדיו "יחס אבהי". עוד טען, כי מדובר ברף נמוך של הטרדה מינית, וכי נענש כשפרנסתו, נפשו ומשפחתו נפגעו בחומרה. לטענתו, יש בהרשעה כדי לפגוע באופן ממשי בשיקומו ובאפשרותו להתפרנס, ולפיכך מוצדק לבטלה בנסיבות המקרה.
המדינה התנגדה לביטול ההרשעה וטענה, כי אמנם היא פוגעת במערער אולם האינטרס הציבורי מחייב להותיר אותה על כנה, מאחר ומדובר במעשים רבים, שבוצעו לאורך זמן כלפי שבע בנות שירות לאומי, שעצם העובדה כי הן מקפידות על שמירת נגיעה, מעידה על כך שלא הסכימו למעשיו.
ביהמ"ש דחה את הערעור כאמור, בהתאם לדעת הרוב של אב בית הדין, השופט מנחם פינקלשטיין, אליה הצטרף השופט פרופ' עופר גרוסקופף. נקבע, כי אמנם פסק דינו של בית משפט השלום אינו חף מפגמים, באשר חלק מקביעותיו אינן מבוססות בחומר הראיות, ובהן הקביעה כי המערער התעלם מבקשת המתלוננות כי יחדל ממעשיו- טענה שלא הועלתה בכתב האישום ואף לא הוכחה, והקביעה כי נשקפת מהמערער מסוכנות מינית- המנוגדת לממצאי התסקיר בעניינו, אולם אין בכך כדי להצדיק את ביטול ההרשעה.
ראשית, נקבע כי אין לקבל טענת המערער כי מעשיו נבעו מ'חום אבהי', שכן אין חולק כי אלה היו בעלי צביון מיני. שנית, נקבע כי המעשים נעשו כלפי בנות שירות לאומי, הצעירות מהמערער בן ה 57 בשנים רבות, עת היו כפופות למרותו, ויתירה מכך, מדובר בבנות דתיות המקפידות על שמירת נגיעה, דבר שכשלעצמו מרמז על שלא נתנו הסכמתן למעשים, ובכל מקרה, נוכח תפיסת עולמן הדתית, היה על המערער לגלות יתר רגישות. לבסוף, נקבע, כי השיקול המשמעותי ביותר לאי ביטול ההרשעה הינו, ריבוי המעשים וריבוי הקורבנות.
"התמונה המצטיירת אפוא היא של מעשי הטרדה רבים, חוזרים ונשנים, גם אם כל אחד מהמעשים אינו מצוי ב'רף העליון'... לדעתי, ניתן היה לשקול אי הרשעה אילו מדובר היה במתלוננת אחת, אפילו שתיים, או במעשים מעטים. ואולם, כאשר מדובר על סדרה ארוכה של מעשים המבוצעים בשבע צעירות, נראה כי אין זה המקרה המתאים להיעדר הרשעה", כתב אב בית הדין.
בדעת המיעוט, קבע השופט רמי אמיר, כי מקרה זה מצדיק את ביטול ההרשעה, בין היתר נוכח קביעותיו השגויות של בימ"ש השלום, ולאור הפגיעה הקשה בפרנסתו ובשיקומו של המערער.
לפסק הדין בעניין קיסרא נ' מדינת ישראל
למדור: פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.