סכסוך בין מוכר לבין רוכשי קרקע בצפון הארץ הוכרע בפסק בוררות שהטיל על כל אחד מהם חיובים שונים. למרות שאף אחד לא פעל לפי הפסק, המוכר פתח נגד הרוכשים תיק הוצל"פ בהסתמך עליו. ביהמ"ש לא תמך במהלך.
בית משפט השלום בחדרה ביטל באחרונה החלטה של רשם ההוצאה לפועל שחייבה רוכשים לפנות קרקע שקנו ב-2004 באום אל פחם ולהשיבה למוכר בהתאם לפסק בוררות שניתן בעניין. השופט יעקב גולדברג קבע כי לא ניתן להוציא לפועל את פסק הבוררות מאחר ששני הצדדים לא פעלו לפיו.
הרוכשים קנו קרקע עם שלד מבנה של בית בן שלוש קומות באום אל פחם תמורת 105 אלף דולר. 4 שנים לאחר מכן (2008) הם קיבלו מהמוכר שתי הלוואות בסכום כולל של 320 אלף שקל, והוסכם כי ישיבו אותן תוך שנתיים ואם לא יעמדו בהחזרים ישיבו לו את הזכויות בקרקע.
ב-2011, לאחר שלא השיבו את סכומי ההלוואות, המוכר תבע את פינוי המשפחה אך בהמלצת בית המשפט הסכסוך הועבר לבוררות.
פסק הבוררות שניתן בהמשך הטיל חיובים על שני הצדדים: הרוכשים חויבו להשיב למוכר 250 אלף שקל ב-29 תשלומים, ואילו המוכר חויב לרשום את זכויותיהם בקרקע בתוך 6 חודשים. בנוסף, נקבע כי אם הרוכשים לא יעמדו במסגרת הזמן שנקבעה, עסקת המכר תבוטל והם יפנו את הקרקע תמורת תשלום של 300 אלף שקל מהמוכר עבור השבחתה.
ואולם, גם הפעם הרוכשים לא עמדו בתשלומים והמוכר פתח נגדם הליכים בהוצאה לפועל, במסגרתם נקבע כי המוכר עשה כל שבידו כדי לקיים את פסק הבוררות בעוד שהרוכשים לא פעלו לפיו, ולכן הם חויבו לפנות את הקרקע.
בערעור שהגישו הרוכשים על קביעה זו, הם הודו כי לא עמדו בתנאי פסק הבוררות, אך טענו כי למרות זאת לא ניתן לפנותם מהקרקע מאחר שבדיוק כמוהם, גם המוכר לא עמד בהוראותיו. להוכחת טענתם, הם הצביעו על כך שהתשלום עבור הפינוי הופקד באיחור אצל עורך דינו של המוכר במקום בידיהם, והעברתו הותנתה בהשלמת הפינוי, בניגוד להוראות הפסק.
מנגד, המוכר טען כי נאלץ להפקיד את הכספים אצל עורך דינו מאחר שהרוכשים הערימו עליו קשיים וסרבו לקבלם.
הודה בהפרה
השופט גולדברג קיבל את הערעור לאחר שהגיע למסקנה כי שני הצדדים לא פעלו בהתאם לפסק הבוררות ולכן לא הייתה הצדקה לחייב את הרוכשים בפינוי.
השופט בחן את ההחלטה שניתנה בהוצאה לפועל ומצא כי הרשם שגה בכך שדרש מהרוכשים להוכיח טענות עובדתיות שהמוכר היה צריך להוכיחן.
השופט הסביר כי אף שהמוכר פתח את תיק ההוצאה לפועל כזוכה, הוא נחשב במקביל לחייב מאחר שגם עליו הוטלו חיובים בפסק הבוררות. בהיותו חייב הוא זה שהיה צריך להוכיח כי שילם את התמורה עבור הפינוי בזמן, ולא הרוכשים.
בהקשר זה השופט ציין כי המוכר לא הוכיח את טענתו כי ניסה לשלם את הכסף אך הרוכשים סירבו לקבלו. נהפוך הוא, המוכר הודה שאיחר בהעברת הכספים ועיכב את העברתם לידי המוכרים עד לפינוי המלא אף שפסק הבוררות לא התיר זאת, ובכך הוא עצמו הפר אותו.
לפיכך, השופט ביטל את החלטת רשם ההוצאה לפועל והורה על סגירת ההליכים כנגד הרוכשים. המוכר חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקלים.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דוד דרוטמן
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין