היזמית טענה כי אף שהמתווך לא חתם על ההסכם הוא מחייב ועליו לפעול לגיבוש הסכם פינוי-בינוי עם הדיירים. המתווך טען מנגד שהתחרט לאחר שנועץ בעו"ד והבין שהוא חשוף לסיכונים. ביהמ"ש קבע שהוא פעל כדין.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע באחרונה שלא התגבש הסכם מחייב בין יזמית הבנייה "באוהאוס" לבין מתווך שהיה אמור לסייע לה לקחת פרויקט פינוי-בינוי ביפו. השופט גרשון גונטובניק פסק כי לפי נוסח החוזה שגובש למתווך הייתה זכות להתחרט.
בתחילת השנה שעברה צצה הזדמנות עסקית לקידום פרויקט פינוי-בינוי ביפו. שני צדדים קפצו על המציאה: מצד אחד יזמית הבנייה "באוהאוס" ומצד שני מתווך שביקש לסייע בקידום הפרויקט מול הדיירים.
אלא שברגע האחרון, ולאחר שהתנהל בין הצדדים משא ומתן אינטנסיבי, המתווך חזר בו והחליט שלא להתקשר עם היזמית, שמצידה פנתה לבית המשפט וביקשה שיכריז על הנוסח הסופי שגובש ביניהם כהסכם מחייב.
לפי גרסתה, המשיב (המתווך) הוא ששכנע אותה לקחת את הפרויקט והיא פעלה רבות כדי לקדם אותו מול עורך הדין של הדיירים.
במקביל, היא ניהלה משא ומתן עם המשיב כדי לגבש מולו הסכם שכר טרחה. לאורך מספר חודשים, כך לגרסתה, הוחלפו טיוטות הסכם רבות, התקיימו פגישות וכן הלאה, ובאוגוסט 2016 גובש סוף סוף נוסח סופי שמנהליה אף חתמו עליו, אולם ברגע האחרון הודיע לה המשיב שהוא מתחרט.
היזמית טענה כי אף שהמשיב לא חתם על ההסכם יש לראות בו הסכם מחייב מאחר שהוא מפורט דיו, המשיב אמר שהוא מסכים לתנאיו והוא מעיד על "גמירות דעת" – כלומר, על החלטה סופית ליישמו.
ואולם, המשיב ביקש לדחות את פרשנותה לנוסח הסופי. הוא טען בין היתר כי בכל מקרה ההחלטה לבחור ביזמית לפרויקט נתונה בידי הדיירים. מכל מקום, הוא בסך הכל מתווך שביקש לחתום עם היזמית על הסכם תיווך, שלפי חוק המתווכים, חייב להיות חתום (בהקשר זה יצוין שהיזמית טענה כי במועד המו"מ לא היה למשיב רישיון תיווך).
יתרה מזאת, בנוסח הסופי נכתב שההסכם יחייב רק לאחר שיחתום עליו ובכפוף לאישור מעורכת הדין שלו. שני תנאים אלה לא קוימו.
המשיב הסביר שהחליט לא לחתום על ההסכם לאחר שעורכת הדין שלו הסבירה לו שזהו מסמך בעייתי שחושף אותו לסיכונים רבים.
מסע מפרך
פסק דינו של השופט גונטובניק ניתן לפני כשבוע ימים. השופט קבע כי אין צורך להתייחס לחוק המתווכים כיוון שלשאלה הפשוטה – האם נחתם הסכם מחייב – יש תשובה ברורה בנוסח החוזה.
בחוזה זה, שעוצב לפי רוחם של הצדדים, נקבעו תנאי סף: חתימות הצדדים ואישור מעורכי הדין שלהם. מטרת דרישות אלה, קבע השופטת לא הייתה "קפריזה" אלא הבנה ששני הצדדים עומדים "לצאת לדרך ארוכה וקשה – מימוש פרויקט פינוי-בינוי, במציאות הישראלית עתירת הבירוקרטיה והקשיים".
משכך, הצדדים החליפו את גמירת הדעת הרגילה ב"גמירת דעת מובהקת וחד משמעית", שבאה לידי ביטוי בכך שמלבד חתימות הצדדים נדרשו גם אישורי עורכי הדין כי התנאים הובנו ושני הצדדים מסכימים לצאת יחד למסע המשותף.
מנגנון זה, קבע השופט, גבה מחיר מהיזמית שכן משמעותו היא שיש אפשרות שעורכי הדין לא יאשרו את החוזה. ואכן, תסריט זה התממש. זה אמנם מתסכל, סיכם השופט, אולם לא מהווה הפרת חוזה.
בנסיבות אלה בקשת היזמית נדחתה, והיא חויבה בהוצאות משפט של 25,000 שקל.
- ב"כ היזמית: עו"ד ליאור הר-צבי, עו"ד רן ברא"ז, עו"ד עידן מליחי, עו"ד רון טופז
- ב"כ המשיב: עו"ד נירה להב
* עו"ד יצחק נטוביץ עוסק בפינוי בינוי ופרויקטים של התחדשות עירונית
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין