המקרה אירע ב-2006, כאשר התובעת – אז תלמידה בת 15 – ביצעה תרגיל קפיצה. המדינה ניסתה לקעקע את גרסתה, אולם מבחינת בימ"ש השלום בקריות הפיקוח על התלמידים היה לוקה בחסר.
בית משפט השלום בקריות קיבל באחרונה תביעתה של צעירה שנפצעה במהלך שיעור ספורט בבית ספרה כשהייתה תלמידת תיכון והורה למשרד החינוך לפצות אותה ב-100 אלף שקל על נזקיה.
המקרה אירע בשנת 2006 כאשר התובעת הייתה בת 15. היא נפגעה באחת מרגליה בתאונה שאירעה במהלך שיעור ספורט בבית הספר, כשביצעה תרגיל קפיצה ואיבדה שיווק משקל לאחר שנתקלה ברצועה של ילקוט.
בעקבות זאת היא הגישה תביעה נגד משרד החינוך. אלא שהמדינה התכחשה לאירוע וניסה לקעקע את אמינותה. המדינה הפנתה לכך שגרסתה של התלמידה לא מופיעה בתעודת חדר המיון וגם לא בדוח התאונה של בית הספר. בעניין זה התובעת השיבה שמסרה את אותה גרסה לכולם, ולא היא זו שמילאה את המסמכים.
המדינה הוסיפה עוד שלל טענות, כמו למשל, שלא הגיוני שנתקלה בתיק מבלי להיתקל בקיר כיוון שכל התיקים היו צמודים אליו. כמו כן, היא טענה שבכל מקרה אין להטיל עליה חבות, שכן על התובעת היה פיקוח נאות, מה גם שזו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא ביצעה את התרגיל, כך שאין קשר סיבתי בין התנהלות גורמי החינוך לבין התאונה.
יש לציין כי המורה שנכחה בשיעור והובאה לעדות מטעם המדינה לא אישרה את האירוע ולא הכחישה אותו. עדותה התמקדה באופן ביצוע התרגיל ובמערך הפיקוח על התלמידים.
לפני שהתייחס למקרה עצמו, השופט ד"ר מיכאל ארדמן פתח בהסבר קצר על חובתם של מורים והורים לפקח על תלמידי בית ספר. בכל הקשור להטלת אחריות, העניין תלוי בנסיבות המקרה, ובהן גילו של הילד, טיבו של הסיכון, הפעילות שבמסגרתה התרחשה הפגיעה ועוד.
קשר עין רציף
מכאן השופט ניגש לניתוח האירוע, שהתרחש בשיעור ספורט בכיתה המחולקת לשתי כיתות שביניהם קישרה דלת, כאשר לגרסת התובעת, בזמן התרגיל המורה הייתה בכיתה השנייה. עניין זה אושר בעדותה של המורה שהודתה כי עברה מכיתה לכיתה "כל שתי דקות".
בעיקרו של דבר, נראה כי מה שהכריע את הכף הייתה העובדה שהשופט השתכנע כי עדותה של התובעת אמינה ועקבית, ולא נמצאו בה סתירות.
השופט הבהיר שקיומו של שיעור שבו מתבצעים תרגילים מסוכנים ללא מורה או מדריך השומר על קשר עין רציף, מהווה התרשלות ברורה, גם אם האירוע היה נפילה לא נכונה של תלמיד. "כך שגם אם התובעת הייתה קופצת בצורה לא נכונה, יכולה הייתה המורה לעזור לה לנחות. אין זה מתקבל על הדעת כי מורה 'ידלג' בין כיתה וכיתה", כתב.
מן העדויות השופט אף הסיק שספק אם קצין בטיחות של משרד החינוך אישר את הכיתה לשמש כאולם ספורט (כנדרש), ואם היה אישור כזה, יש להניח שהמדינה הייתה מציגה אותו לבית המשפט.
בתוך כך השופט העיר כי אין לזקוף לרעתה של התובעת את העובדה שלא הביאה עדות נוספות, שכן מדובר באירוע רחוק ובבנות שאינן בקשר.
בסיכומו של דבר, השופט הורה למדינה לשלם לתובעת פיצויים בסך 100,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20%. הפיצוי ניתן עבור כאב וסבל ופיצוי גלובאלי בגין פוטנציאל הפסדי השתכרות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אליסה אורנים
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין