"קורע לב" ו"מדיר שינה", כך כינו השופטים מקרה של גבר מטורקיה ובת זוגו מהפיליפינים, שנדרשים לעזוב את הארץ עם בנם ונאבקים על משמורתו. ברוב של שני שופטים, נקבע כי הילד יהגר עם אמו.
ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב דחה את ערעורו של אב לילד בן 9, על פסק דינו של ביהמ"ש למשפחה, שקבע כי הילד יהיה במשמורת אמו, והתיר לה להגר עמו לפיליפינים.
סגן הנשיא ד"ד קובי ורדי והשופטת עינת רביד הצטרפו לעמדה זו, כנגד דעת המיעוט של סגן הנשיא ישעיהו שנלר, שסבר שיש לקבל את הערעור ולקבוע כי הילד יהגר עם אביו לטורקיה.
שלושת שופטי המחוזי סברו כי מדובר ב"משפט שלמה" קורע לב ו"מדיר שינה". מדובר באב מוסלמי אזרח טורקיה (שם הוא גם נשוי לאישה אחרת), שהגיע בשנת 2000 לעבוד בישראל בענף הבנייה. האם, נוצריה ואזרחית פיליפינים, הגיעה לישראל ב-2004, לצרכי עבודה בסיעוד.
השניים הכירו והביאו ילד לעולם, אותו הם מגדלים יחד באהבה ובמסירות. ניסיונותיהם להסדיר את מעמדם החוקי בישראל לא צלחו, ונפסק כי עליהם לעזוב את הארץ. אלא שכל אחד מהם מסרב להגר למולדתו של בן/בת הזוג.
במצב זה עלתה השאלה מה יעלה בגורלו של הילד. האב טען כי טורקיה מדינה מפותחת, בעוד שבפיליפינים הוא ייאלץ לגדול בתנאי מצוקה ומחסור. עוד הוא טען בין היתר כי יש לו שם שני משפחה שיעזרו בגידול הילד.
מנגד, האם טענה כי בפיליפינים היא יכולה להתגורר בבית אמה, שתעזור לה עם הבן.
עו"ס שהתבקשו לבדוק את המקרה, המליצו להכריע לטובת האם, בהיותה המטפלת העיקרית שלו, תוך שמירה על קשר עם אביו באמצעות טלפון, אינטרנט, ונסיעה של האב לביקורים.
ב-2015, כאשר הילד היה בן 5, בית המשפט פסק כי טובתו היא להיות עם אמו, וציין כי אמנם האם סיפרה בכנות שהיא תתגורר בבית עני ודל, אולם לעומת זאת בטורקיה מצבו של האב לוטה בערפל.
בין היתר צוין כי האב לא הציג מסמכים על מצבו הכלכלי, וכי בשלב מסוים התגלה שמשפחתו כלל לא יודעת על קיומו של הבן.
"החיים שלי"
במהלך הדיונים בערעור מונתה פקידת סעד ואף אפוטרופא לדין, אשר ליוו את המשפחה, שוחחו עם ההורים ועם הילד (שתואר כילד חכם ורגיש הקשור לשני הוריו).
הפעם, מסיבות כלכליות ואחרות, ולאור העובדה שכיום משפחתו של האב מודעת לילד, שירותי הרווחה המליצו כי מבין שתי החלופות (היתה חלופה שלישית ואידיאלית שבה האם תהגר לטורקיה יחד עם האב, אולם האם מסרבת לכך), עדיפה האפשרות שהילד יהגר עם אביו לטורקיה.
השופט שנלר שוכנע שיש לקבל את עמדה זו. לעומת זאת, השופט ורדי והשופטת רביד, סברו שגם כיום, כשהילד אינו בגיל "חזקת הגיל הרך", יש לתת משקל לכך שכולם מסכימים שהאם היא המטפלת העיקרית בצרכיו השוטפים.
השופט ורדי הוסיף כי לטעמו הפער בין רמת החיים הכלכלית בין שתי המדינות אינו צריך להשפיע, לעומת השיקול של הטיפול בילד, טיפוח אישיותו וחוסנו הנפשי.
בתוך כך האם ציינה: "אני לא יכולה לגור בלעדי הבן שלי, הוא החיים שלי, אבל אני לא רוצה לנסוע לטורקיה". השופט ורדי כתב כי הדברים מדברים בעד עצמם וכי לטעמו ניתוק בין האם לבנה יגרום למשבר חמור בקרב שניהם.
בתוך כך שלושת השופטים פנו למדינה "בדרגים הגבוהים ביותר", בבקשה לשקול ולבחון שוב האם אפשר באופן חריג למצוא פתרון הומני בארץ.
- ב"כ המערער: עו"ד אורן ברקן
- ב"כ המשיבה: עו"ד מיכאל גבור
עו"ד ורדה חקלאי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין