ארבעה אחים ירשו את זכויות אביהם בנכסים רבים בתל אביב יחד עם חובות ארנונה עצומים. העירייה פתחה נגדם בהליכים, אך האחים עתרו לביטולם. הסיפור, שהחל ב-2008, הסתיים כשביהמ"ש העליון פסק לטובת העירייה.
ארבעה אחים – שלוש אחיות ואח – החזיקו בנכסים רבים ברחבי תל אביב, בין היתר ברחובות המרכזיים בן יהודה, רוטשילד, נחלת בנימין וכיכר רבין. מי שטיפל והחזיק בנכסים בפועל היו האחיות. כשאחיהן נפטר ב-1994, ירשו אותו ארבעת ילדיו והפכו לבעלי הזכויות בנכסים בשותפות עם דודותיהם.
ב-1999 הסתבר שעל הנכסים רובצים חובות ארנונה ומים בסכום המגיע לטענת העירייה ל-70 מיליון שקל, ועיריית תל אביב הגישה עשרים תביעות גבייה נגד היורשים ושלוש האחיות. האחים, שטענו כי אין להם כל קשר לנעשה בנכסים, שנשלטו על ידי דודותיהן ביד רמה, הגיעו ב-2003 להסכם פשרה עם העירייה, שהתחייבה להמשיך בהליכים מול הדודות בלבד.
אלא שלרוע מזלם של ארבעת האחים, הם הפכו ליורשי הדודות העריריות שהלכו זו אחר זו לעולמן, וב-2008 העירייה פתחה נגדם בהליכי גבייה – הפעם כיורשי דודותיהם. תביעה שהגישו האחים לביטול ההליכים התקבלה במחוזי, אך העירייה ערערה לעליון.
העירייה טענה כי לשון הסכם הפשרה מלמד כי היא רשאית לנקוט בהליכי גבייה נגד האחיות, ומכוח דיני הירושה היא רשאית לנקוט כעת בהליכים נגד האחים. לדבריה, האחים שינו את עורם, כיוון שבעת חתימת הסכם הפשרה הם הודו בחובות אך דרשו שייגבו מהאחיות, ולפתע, לאחר פטירתן, הם מבקשים למנוע ממנה את זכותה לגבות את החובות מיורשיהן החוקיים.
האחים, לעומת זאת, הסתמכו על הבטחת העירייה בהסכם הפשרה שלא לפעול כלפיהם.
הזכויות אינן חסינות
לפי השופט יצחק עמית, לו היו הדודות עדיין בחיים, הדין היה עם ארבעת האחים. אולם, משהדודות הלכו לעולמן, עברו זכויותיהן בכל נכסי הנדל"ן לידי האחים, כמו גם חובותיהן.
השופט, שסבר כי המחוזי שגה בפסיקתו, קבע שפרשנות העירייה להסכם הפשרה הגיונית והוגנת: רציונל ההסכם היה להוציא את האחים מהליכי הגבייה, כיוון שמי שניהל את הנכסים בפועל היו שלוש האחיות. על פי ההסכם, העירייה תיפרע את חובותיה, אך מהאחיות. העירייה מעולם לא ויתרה על זכותה לגבות את המיסים להם היא זכאית.
והאחים, גם הם לא כפרו בעצם החובות אלא רצו שייגבו מדודותיהם.
יש הבדל גדול בין הזכויות שהוקנו לאחים מתוקף היותם יורשי המנוח, המחוסנות לפי הסכם הפשרה, לבין זכויותיהם מתוקף היותם יורשי האחיות, החשופות להליכים מטעם העירייה.
השופטים יורם דנציגר ונעם סולברג הצטרפו לפסק הדין של השופט עמית, שקיבל את הערעור, וחייב את האחים בשכר טרחת עו"ד של 100 אלף שקל.
נראה כי לפי נוסחו של הסכם הפשרה, התכוונו היורשים 'לסגור את כל הקצוות' כך שהם יהיו חסינים בפני תביעות. עם זאת, הסכם הפשרה לא הכיל הסדר לגבי מצב שבו האחיות יהפכו למורישות ויעבירו את זכויותיהן וחובותיהן בנכסים. מכאן נובעת הבעייתיות ונפתח הפתח לפרשנות ההסכם, המובילה מטבעה למספר תשובות שונות.
* עו"ד רן הירש עוסק בדיני מקרקעין ומיסים.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין