פסק דין 9004/12

פסק דין 

השופט י' עמית:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן), בו ניתן סעד הצהרתי לפיו עיריית תל אביב (להלן: המערערת או העירייה) אינה רשאית לנקוט הליכי גבייה מינהליים לגביית חובות ארנונה ומים נטענים בקשר לנכסים שונים הנמצאים בבעלות המשיבים, וזאת לאור הסכם הפשרה בו התקשרו הצדדים בשנת 2003.

רקע עובדתי

1.        הסכסוך בין הצדדים נסב על חובות ארנונה ומים בגין מספר נכסים בתל אביב, הנמצאים ברחובות מונטיפיורי, אילת, נחלת בנימין, כיכר מלכי ישראל, בן יהודה, הרצל ורוטשילד (להלן: הנכסים). בעבר היו הנכסים בבעלותם של אהרן ישר מיכקשוילי ז"ל (להלן: המנוח) ביחד עם אמו, אחיו ואחיותיו. בשנת 1969 נפטרה אמו של המנוח ובשנת 1986 נפטר אחיו, כך שהנכסים נותרו בבעלותם של המנוח ושלוש אחיותיו: רוזה, מלכה ורחל מיכקשוילי (להלן: האחיות). כפי שצוין בפסק דינו של בית משפט קמא, חרף הבעלות המשותפת בנכסים, אלה הוחזקו על ידי האחיות בלבד, אשר מצדן מידרו את המנוח מכל זכות הקשורה בנכסים.

           בשנת 1994 הלך המנוח לעולמו, ובצוואה שהותיר ציווה את כל רכושו לאחיותיו, זולת סכום של 5,000$ לבנו (המשיב 2), סכום של 100 ₪ לכל אחת משלוש בנותיו (המשיבות 1, 3 ו-4), וסכום של 300,000$ לטובת הקמת קרן צדקה לזכר הוריו. בתום הליך בבית המשפט המחוזי נקבע כי הצוואה אינה משקפת את רצונו החופשי של המנוח, אלא את רצונן של האחיות אשר "שלטו שלטון ללא עוררין באורח חייו של המנוח" ופעלו לניתוקו מילדיו, שלטון אשר תואר על ידי בית המשפט המחוזי כ"מעין שלטון אמאזונות שלא הותיר לו למעשה שום מרחב פעולה חופשי ליישם את רצונו הוא". בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי דין הצוואה להתבטל, למעט החלק הנוגע להקמת קרן הצדקה לזכר ההורים (ת.ע. (מחוזי ת"א) 5365/95 מיום 29.4.1998). ערעור שהגישו האחיות לבית משפט זה נדחה (ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מחקשווילי, פ"ד נד(2) 337 (2000)).

2.        במהלך שנת 1999, לאחר ההכרזה על המשיבים (ילדי המנוח) כעל יורשיו, הגישה המערערת עשרים תביעות נגד המשיבים והאחיות בגין חובות ארנונה ומים שרבצו על הנכסים. שמונה עשרה תביעות שהוגשו לבית משפט השלום בתל אביב אוחדו לתביעה אחת (ת.א. 1452/99), ושתי תביעות נוספות הוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1533/99). לא נאריך בתיאור ההשתלשלות הדיונית של התביעות, ונציין כי ביום 16.12.2003 הגיעו המערערת והמשיבים להסכם פשרה, בו נקבע כי העירייה תפסיק את ההליכים המשפטיים נגד המשיבים, ותמשיך בניהול ההליכים נגד האחיות. פרשנותו של הסכם הפשרה ניצבת בלב המחלוקת בין הצדדים, ואל הוראותיו המפורטות של ההסכם נשוב בהמשך הדברים.

3.        לפי המתואר בפסק דינו של בית משפט קמא, המערערת אכן פעלה בהתאם להסכם הפשרה בכך שהודיעה לבתי המשפט על הפסקת ההליכים נגד המשיבים והמנוח. ואולם, העירייה לא המשיכה בניהול התביעות נגד האחיות, וחלף זאת פנתה בשלב מסוים לגביית החוב בדרך של הליכי גבייה מינהליים. בשנת 2006 אף נודע למשיבים כי נפתחו נגדם ונגד המנוח תיקי הוצאה לפועל למימוש חלק מהנכסים, וכי נרשמה הערת שעבוד על זכויות המשיבים באחד הנכסים בגין חוב של למעלה מ-30 מיליון ₪. פניות המשיבים לעירייה כי תחזור בה מפעולותיה לאור הסכם הפשרה לא נענו, והמשיבים הגישו המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לביטול ההליכים, מחיקת הערות השעבוד וקבלת צו מניעה שיאסור על העירייה להמשיך בהליכים נגדם (ה"פ 509/06 מחקשווילי נ' עיריית תל אביב-יפו (25.10.2006) (להלן: ה"פ 509/06)). במהלך הדיון בפני השופט זפט הודיעה העירייה כי היא מסכימה לבקשת המשיבים, למעט הבקשה להורות לבטל את תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגד האחיות. בהתאם לכך ניתן פסק דין אשר קיבל את תובענת המשיבים.

           בחודש נובמבר 2006 הלכה לעולמה האחות מלכה, ובחלוף שנה נפטרה גם האחות רחל (האחות רוזה נפטרה כבר בחודש ינואר 1999, זמן קצר לפני החתימה על הסכם הפשרה). בשנת 2008 התברר למשיבים כי העירייה שבה ופתחה בהליכי גבייה מינהליים נגד רחל, אשר הפעם התנהלו נגד המשיבים בכובעם כיורשי האחיות. על רקע זה הגישו המשיבים את תביעתם לבית משפט קמא, בה עתרו לקבלת סעד הצהרתי לפיו הליכי הגבייה בהם נקטה העירייה בטלים, וזאת לאור הסכם הפשרה.

עיקרי פסק דינו של בית משפט קמא