על רקע טענות האם שבן-זוגה לשעבר כלא את בנם וערך בגופו בדיקות פולשניות כשהיה אצלו, התיר ביהמ"ש את מעברם לעיר המרוחקת
השופטת דיאנה פסו-ואגו מבית המשפט למשפחה בבאר שבע התירה לאחרונה מעבר אם ובנה לעיר המרוחקת ב-116 ק"מ מבית האב; זאת על רקע טענות חמורות מצד הראשונה שהאחרון כלא את הילד וערך בגופו בדיקות פולשניות כשהיה אצלו, כמו גם כמיהתו של הקטין - שמאז אפריל לא הולך לבית ספר, ונמצא בהידרדרות נפשית מדאיגה - לעבור לעיר היעד.
הצדדים הם הורי ילד כבן 12, שכאמור מאז אפריל האחרון אינו מתייצב למסגרת החינוכית. הוא מנותק קשר מאביו, ועל רקע ההליכים המשפטיים שמנהלים הוריו - חווה הידרדרות מדאיגה במצבו הנפשי, עד כדי הפניה למיון לבדיקה פסיכיאטרית.
בתביעה שהגישה האם לבית המשפט היא עתרה לעבור עם בנה לעיר המרוחקת ב-116 ק"מ מבית האב, על רקע זוגיות חדשה שהחלה. באחד הדיונים סיפר בא-כוחה שלדברי הקטין, אביו כלא אותו בחדר ומנע ממנו להתקלח כשהיה אצלו, ולכן הוא מבקש להפסיק להגיע לביתו הואיל ומפחד ממנו. בדיון אחר נטען שהאב ערך בבנו בדיקות פולשניות, ואף כינה אותו בכינויי גנאי.
לטענת האם, עם היוודע לאב על רצונה לעבור עם בנם לעיר אחרת החלה "אלימות רוחבית" מצדו, שאף הביאה להפסקת מפגשיו עם הקטין. היא הפצירה בבית המשפט לאשר את העתקת המגורים, בטענה שבעיר היעד יש לבנה חברים ורצון להשתלב בבית הספר - דבר שלא קיים בעירו הנוכחית.
האב, מצדו, הכחיש שהיה אלים כלפי בנו והתעקש שמדובר בהסתה מצד האם, במטרה לאפשר לה לעבור עם בנם לעיר היעד. הוא טען, בתוך כך, שהמעבר אף מנוגד להסכם הגירושין שהגביל במקור את מעבר הדירה ל-30 ק"מ, כאשר בדיון על אישור ההסכם בית המשפט צמצמם את המרחק עוד יותר, ל-15 ק"מ בלבד.
הצביע ברגליים
ואולם על רקע רצונו הברור של הילד לעבור לעיר היעד, הניתוק הממושך שלו מאביו, ועמדת האפוטרופא לדין התומכת בתביעה, השופטת פסו-ואגו קיבלה את בקשת האם.
"הקטין חווה חוסר שביעות רצון בולט מהיישוב בו מתגורר וסלידה מבית הספר בו התחנך", כתבה השופטת, "וזאת לצד העובדה כי הקטין חווה ניתוק חברתי במקום מגוריו הנוכחי. הקטין חווה קושי בקשר עם אביו ונקט עמדה שלילית בכל הנוגע לחידוש קשר כזה".
לזאת הצטרפה, כאמור, עמדת האפוטרופא לדין שלפיה נוכח ההידרדרות במצבו הנפשי של הילד, אין מנוס מהיעתרות לבקשת אימו. "הקטין אינו פוקד כל מסגרת חינוכית מזה למעלה מתשעה חודשים, קרי אין לו עוגן חברתי ומסגרת בטוחה", נימקה את המלצתה.
בפסק הדין נכתב שהילד ממילא מצוי רוב הזמן בעיר היעד, סיגל לעצמו שם חיי חברה - לרבות עם ילדי בן הזוג של אימו - התחיל לנהל חיים בריאים בדרך של ספורט, כושר ותזונה, ולמעשה הוכיח ברגליו שיכול להשתלב בסביבה שאליה מבוקש להעבירו.
אכן, העירה השופטת לקראת סיום, הסכמות הגירושין של הצדדים מגבילות מעבר מגורים של אחד מהם לעד 15 ק"מ, ואולם לדבריה בשל עקרון טובת הילד ניתן לסטות מהן, והיא מוצאת לנכון לעשות זאת. לפיכך השופטת התירה את מעבר הילד ואימו, בכפוף לחיובה לשלב את הקטין בטיפול רגשי תוך חודשיים.
- ב"כ התובעת: עו"ד שמעון פרץ
- ב"כ הנתבע: עו"ד מעין אספיר
עו"ד קסם קוזוקין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.