פס"ד בתביעות להעתקת מקום מגורי קטין ולקביעת אחריות הורית משותפת

עניין לנו בשתי תובענות. האחת הוגשה על ידי התובעת היא האם, לאשר העתקת מקום מגורי של הקטין, כבן 12, בנם של הצדדים, מהעיר YY ל XX והשניה הוגשה על ידי הנתבע הוא האב להורות על אחריות הורית משותפת בעניינו של הקטין או לחילופין קביעת "משמורת בלעדית" של הקטין אצל האב.

רקע והשתלשלות ההליכים

תחילתו של ההליך עם הגשת התובענה של האב ולאחריה של האם, אשר ביקשה לאשר המעבר, נוכח זוגיות חדשה אותה ביקשה למסד וכן טענות הנוגעות בעיקרן למערכת היחסים בינה לבין האב.

כפי שיבואר, מרבית טענות הצדדים אינן עוד רלוונטיות שכן עם התפתחות ההליך, הומרו לטענות בעלות אופי שונה.

הואיל והדרוש הכרעה מבוסס בעיקר ובין היתר על הנסיבות שהתפתחו לאורך ניהול ההליך, אלו יוצגו להלן כפי התפתחות העניינים.

אפוטרופוס לדין מונה לקטין, עורכת הדין נטע ממן, מטעמה הוגשו דיווחים בנוסף לתסקירים, ודוחות מגורמים טיפוליים, שהוגשו.

כבר עתה ייאמר שמצבו של הקטין מתחילת ההליכים ועד למועד זה הלך והתדרדר, הן בכל הנוגע למצבו הנפשי והרגשי, כאשר אף פונה למיון והופנה לבדיקה של פסיכיאטר והן בכל הנוגע למצבו החברתי וחינוכי, כאשר מחודש אפריל 2025, אינו מתייצב למסגרת החינוכית, אינו מקיים קשרים חברתיים בעיר מגוריו, וזאת בנוסף לכך שחדל מכל קשר ותקשורת עם אביו.

המשפחה הופנתה לעו"ס לס"ד לצורך עריכת תסקיר וכן הוחלט לשלבה במסגרות טיפוליות שונות, וכך גם את הקטין, הכל כפי שיפורט.

בתחילת ההליך הופנה הקטין (בהתאם להמלצת מנהלת בית הספר בו למד) למכון "משאבים" אך בהסכמת הצדדים ובשל חוסר זמינות הועבר לטיפול אצל גברת ליזה שמעי.

התקיימו מספר מפגשים בין הקטין למטפלת ובין המטפלת לבין הוריו.

ביום 23.12.24, הוגש עדכון ראשון מאת האפוטרופוס לדין, לאחר מפגש עם הקטין ועם הוריו. שם צוין שהקטין מסר כי "הוא בסדר בבית הספר וכי יש לו חבר אחד". כן שיתף על חוויות שלו מילדות בכל הנוגע לאביו ולאמו ועל רצונו לעבור להתגורר בXX יחד עם בן זוגה של האם ומשפחתו, הכוללת שלושה ילדים שאחד מהם בן גילו. הקטין שיתף כי אמו היא מקום המפלט בעבורו ואביו מתנהג כלפיו בצורה אלימה.

לצדדים בת נוספת, כבת 19, אשר מצויה בנתק מזה כשבע שנים מאימה, כשהיא מתגוררת בבית אביה ולה, ככל הנראה , טענות כי האם נהגה כלפיה באלימות.

בעדכון הנ"ל ציינה האפוטרופוס, כי לטענת האב החל מהמועד בו ביקשה האם לעבור להתגורר בXX, החלה הסתה מצדה וניכור שהעכיר את מערכת היחסים בינו לבין הקטין, תוך שלדבריו לאם הפרעה אישיות גבולית ושיתף כי בעבר ביקשה לזרוק את בתם מהמרפסת. לדבריו, הקטין מספר דברים שנאמרים לו ולא כאלו שאירעו באמת.

האפוטרופוס לדין סברה שיש לשלב הקטין בהליך טיפולי ונכון לאותה עת, לא לאפשר העתקת מקום המגורים של הקטין, עד להבהרת המורכבות המשפחתית והסדרת הקשר והתקשורת בין הקטין לאב.

עוד ציינה כי בריאותו והתפתחותו התקינה של הקטין עומדת בסיכון רב, יש צורך מידי להרחיקו מהקונפליקט בין ההורים, וזאת במנותק מהשאלה האם דברי הקטין אותנטיים או שמא אמו מדברת מגרונו.

בהחלטה מחודש ינואר 2025, הוריתי על שילובו של הקטין במסגרת טיפול פרטית, עת הובהר לצדדים שעליהם להבין ולהפנים שלהם חלק במקום בו הקטין מצוי ועליהם לקדם במהירה שילובו בהליך טיפולי מותאם.

הצדדים היו חלוקים בנוגע להמשך הטיפול אצל גברת ליזה שמעי, כאשר הקטין ביקש להביא לסיומו וכפי שתיארה זאת האפוטרופוס, "הצביע ברגלים" והפסיק להתייצב למפגשים.

ביום 22.1.25 הוגש עדכון נוסף מאת האפוטרופוס לדין, שהוגש חסוי לבקשת הקטין. דיווח זה העלה חשש בליבו של בית המשפט, באשר למצבו המתדרדר של הקטין ולטיב הקשר בינו לבין האב.

בהתאם ניתנה החלטה המורה על הצורך בשילוב הקטין והמשפחה במרכז חירום אקסטרני. בהסכמת הצדדים הוריתי על התחלת הטיפול. בשל לוחות זמניים, שחייבו המתנה ארוכה ופרוצדורה שלא אפשרה זמינות מידית, השילוב לא יצא אל הפועל.

בדיון שהתקיים ביום 3.3.25 הודיעו הצדדים כי הם ממתינים לחוות הדעת מבית הספר לשם שילובם במרכז הטיפול, כאשר התהליך יכול להימשך מספר חודשים ובינתיים הקטין מצוי ללא מענה.

באותה העת, גם ההורים טרם השתלבו במסגרת טיפולית, למעט האם שטופלה במרכז לאלימות באופן עצמאי.

באותו הדיון סיפר ב"כ האישה כי הקטין שיתף את אמו בעונשים בהם נקט האב כלפיו, לרבות כליאתו בחדר ומניעת מקלחת וכי הקטין מבקש מאמו להפסיק לפגוש את האב ולחדול מלהגיע לביתו, הואיל והוא מפחד ממנו. כן נטען שהאם, בלית ברירה, שולחת את הקטין לבית האב וזאת נוכח החלטת בית משפט בדבר המשך קיום זמני השהות.

באת כוח האיש ביקשה לדחות טענות האלימות, ולדבריה הנסיבות מתדרדרות מפעם לפעם והיא חוששת שלא ניתן יהיה לסייע לקטין ולאב.

האפוטרופוס שבה וטענה כי הקטין זקוק לסיוע וזאת בנפרד מההורים.

בתום הדיון, נמצא כי טרם השתלבו הצדדים והקטין בהליך טיפולי מתאים, ולכן נקבע כי יופנו לגברת דליה עוזדור, אשר תקלוט אותם להליך טיפולי רלוונטי וזאת במקביל לפניה לעו"ס לסדרי דין.

ביום 9.3.25 הוגש עדכון בעניינה של גברת עוזדור, אשר שהתה בחופשת מחלה וביקשה לדווח על גורם טיפולי אחר.

בין לבין, ביום 10.3.25, הוגשה בקשה דחופה להפסקת מפגשים בין הקטין לאב, בטענה שהתנהגותו של האב מחריפה והקטין מסרב בכל תוקף לקיים זמני שהות עימו.

נטען כי האב ערך בדיקות גופניות פולשניות בגופו של הקטין, נעל אותו בחדרו, קרא לו כינויי גנאי וכו'. בהחלטה מיום 11.3.25, הוריתי על הפסקת זמני השהות עם האב. נתבקשה התייחסות דחופה של הגורמים המתאימים. ביום 16.3.25 הגישה האפוטרופוס לדין התייחסותה, לאחר פגישה עם הקטין, לפיה "החוויות הן שליליות בתפיסת מציאות הקטין, והטענות הנטענות על ידי הקטין בדבר התנהגותו האלימה פיזית ומילולית שנוקט האב כלפי הקטין, מבלי להיכנס לאמיתות תוכנם, אינן פשוטות ומגבירות אצל הקטין את החרדה היום יומית... העוינות והעימות בין ההורים מזהמת זירות נוספות אחרות בתוך המשפחה, כשהקטין מצוי בלב הסכסוך ונפגע רגשית ממישור יחסים אלה". בשל כך המליצה להורות על הפסקת זמני השהות עם האב, תוך הפניה דחופה להגשת תסקיר וטיפול בקטין והכל על מנת לאפשר לקטין רגיעה ולהביא לעצירה והפחתת החרדות.

תסקיר הוגש, בהמשך לאמור, ביום 17.03.25, בו פורטו טענותיהם הקשות וההדדיות של ההורים, האחד כלפי השני. נוכח מורכבות המקרה עתרה העו"ס לשהות על מנת לערוך ברור מעמיק יותר.

ביום 18.03.25 נקבע כי עד להחלטה אחרת, המפגשים בין הקטין לאב יפסקו, אך יתקיימו שיחות טלפוניות פעמיים בשבוע.

תסקיר ביניים הוגש ביום 21.4.25, שם הוצגו, בתמצית, דברי המטפלת אליה הופנה הקטין, גב' עוזדור, לפיהם במהלך המפגש עם הקטין הועלו "תכנים קשים שונים, מורכבים ומעוררי דאגה, המעידים על מצוקה רגשית עמוקה בה נתון ע. " והמלצתה על מעורבות של עו"ס חוק נוער וקיום מפגשים בפיקוח המטפלת, מפגש דיאדי למשפחה וטיפול פרטני לקטין.

האב נתן הסכמתו להמלצות וכך גם האם, אך בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לעלויות.

ביום 29.04.25 אימצתי את המלצות העו"ס, לרבות קיומם של מפגשים בפיקוח ונקבע כי ההורים יישאו בעלויות בחלקים שווים.

גב' דליה עוזדור הגישה דו"ח, ביום 26.05.25, לאחר פגישות שקיימה עם הקטין וההורים. באשר לקטין פרטה כי הוא "מביע מצוקה רגשית משמעותית, חששות ורגשות שליליים כלפי אביו", וציינה שהקטין הביע בפניה הקלה על כך שאינו מחויב לפגוש את אביו, וכי אינו סולח לו. עוד שיתפה בכך שגם השיחות הטלפוניות עם אביו קשות לו. לכך הוסיף הקטין ושיתף את המטפלת על קשיים במסגרת החינוכית, הכוללים אלימות כלפיו.

המטפלת דיווחה כי "מצבו הנפשי של ע. החמיר בשבועיים האחרונים.." וזאת לאחר שנודעה לו החלטת בית המשפט, המחייבת את הוריו לרשום אותו למסגרת חינוכית בYY.

עוד עדכנה שבהתייעצות עם העו"ס הוחלט על התערבות של עו"ס חוק נוער והפניה למוקד הסיכון, כאשר בהמשך הופנתה האם למיון פסיכיאטרי עבור הקטין ונמצא כי הוא סובל "ממצב רוח ירוד, עצב רב ונהדוניה (חוסר הנאה), אך ללא מחשבות אובדניות..". הומלץ, בין היתר, על שילובו של ע. במסגרת החינוכית.

בדיווח תארה המטפלת כי לאחר שהודע לע. דבר ההחלטה בדבר מפגשים בפיקוח עם אביו, הודיע שאם יאולץ לעשות כן "יקפוץ" או "יתעלף", תוך שהוא מסרב בתוקף לפגוש את אביו ואף לשוחח עימו.

עוד הוסיפה המטפלת כי במחשבותיו של ע., המעבר ל XX יביא לפתרון בעיותיו ולו כמיהה עזה להיות רצוי, אהוב ומובן "ללא תנאים", כפי שחווה בבית בן זוגה של אימו, ב XX.

דיווחה של המטפלת פרט מצב קשה של קטין המצוי במצוקה קשה.

סופו של דבר המליצה גב' עוזדור, בין היתר, על עריכת אבחון לקטין, בדיקת אמינות דיווחיו ובחינת שינוי המסגרת החינוכית של הקטין. בנוסף הודיעה כי אינה יכולה להמשיך ולטפל בקטין ובתא המשפחתי וכי נדרשת מעורבות של גורם טיפולי אחר.

ביום 27.05.25 הוגש עדכון נוסף מאת האפוטרופוס לדין, לאחר מפגש נוסף עם הקטין, אז שיתף אותה שאינו פוקד את המסגרת החינוכית ויעשה כן בהדרגה. כן שיתף שבכל פעם שמתנהלת שיחה עימו על אביו "הוא בלחץ מתחיל לבכות..'אני מרגיש שהוא רודף אותי'" וכי בשיחות שמתנהלות עם האב האחרון מתעצבן ומדבר בתוקפנות.

האפוטרופוס לדין התרשמה כי החוויות של הקטין אודות האב "הולכות ומשתרשות" אצלו, וכי החרדה באשר לאביו מתקבעת והופכת לחלק מסדר יומו.

ביום 09.06.25 הגישה האפוטרופוס לדין עמדתה בהמשך לדיווחה של גב' עוזדור, לפיה יש להמתין לקבלת כלל ההמלצות מכל הגורמים טרם תגובש המלצה סופית בעניינו של הקטין, נוכח מצבו.

יאמר כי בכל כתבי בית הדין, שהוגשו על ידי האב, חזר ודחה את טענות הקטין כלפיו, ביקש לדחות כל טענה של אלימות כלפי הקטין וטען כי עסקינן בהסתה של האם על מנת לאפשר המעבר ל XX.

דיון נוסף במעמד הצדדים התקיים ביום 08.09.25, לאחר בקשות דחיה שונות מטעם הצדדים, בזמן שבית המשפט סבר שיש לקיים הדיון קודם לשנת הלימודים שעתידה הייתה להתחיל. האב ביקש להעיד את ביתם המשותפת של הצדדים, אשר מנותקת קשר מהאם מזה מספר שנים. הבקשה נדחתה. הדיון נקבע לחקירות הצדדים, עדים מטעמם והעו"ס.

האישה הודיעה כי אין עדים מטעמה.

האיש ביקש לאשר עדותם של עדים שונים ובסופו של יום אושרה עדותה של גב' לינוי לוי, בת זוגו, אשר בסופו של יום לא התייצבה למועד הדיון.

לקראת מועד הדיון הוגשו בקשות שונות המתייחסות לכך שהקטין אינו משולב בפועל בבית ספר, הגם מספר החלטות שניתנו והגם הודעת האם כי תפעל ליישמן. הדבר אף נלמד במסגרת הדיון שהתקיים, הגם שרישום פורמאלי נעשה.

בפתח הדיון ביקשה האפוטרופוס לדין להודיע לבית המשפט כי בעניינו של הקטין התקיימה ועדת תכנון, מספר ימים קודם לדיון, במהלכה הייתה התנהלות סוערת וקשה ובתומה הובהל הקטין באמבולנס, עקב לחצים בחזה וככל הנראה התקף חרדה, שהתברר בדיעבד שהחל לחוות.

לדבריה בנסיבות שנוצרו לעת הזו אין מקום לקדם ברור התובענות ויש למקד מלוא המאמצים בטיפול בקטין "שעה שיש לנו כאן קטין מבולבל, נמצא בקונפליקט נאמנויות, לא נמצא במסגרת חינוכית, גברתי, לא מתחילת שנה הזאת..." והכל עת הומלץ על מסגרת "קצה", היא מרכז חירום אקסטרני, כאשר קיימת מעורבות קשה של הקטין בהליך, שמצבו הולך ומחמיר.

כן הוסיפה, כי ההורים נמצאים כפסע לפני הוצאת הקטין ממשמורתם למסגרת חוץ ביתית, דהיינו מעבר לניהול הליך במסלול "נזקקות" ולדבריה אין ואסור לאפשר למצב להתדרדר לשם, שכן הדבר לא "מגיע" לקטין, אבל בלית ברירה לא יהיה מנוס מכך .

ב"כ האישה טען בדיון, שהקטין "נמצא בסגר נפשי" פוחד מאביו "..אבל רוצה, מבקש, שלא לומר מתכנן לעבור גם ל XX, ששם, צריך להגיד את האמת, הוא נמצא מרבית הזמן, אוקיי? ושם יש לו חברים, אין לו אף חבר בעיר הזו. הוא בן 12...", ולכן הוצעו הצעות שונות לקיים ולקדם מפגשים בין האב לקטין אך ללא הועיל.

נוכח התרשמותי מהאם כמי שבפועל נקטה פעולות שיצרו מצב של "מעשה עשוי" וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט, ומצב שככל הנראה טיפח אצל הקטין תקוות למעבר, ציינתי שייתכן והצדק עם האפוטרופוס לדין, קרי שיש להמתין עם ברור התובענות ולהתמקד בקטין ובטיפול הנדרש לו.

באת כוח האב טענה מנגד כי האם בהתנהלותה ביקשה "לייצר קרקע בכוח, בכפייה, שתצדיק את המעבר..".

במהלך הדיו התברר, בנוסף, כי שני הצדדים אינם משולבים בהליך טיפולי, הגם החלטות בית המשפט.

עו"ס לס"ד, גב' מיכל שבזי, העידה, כי הוועדה לתכנון וטיפול התרשמה מהורים השרויים בקונפליקט מאוד מאוד גבוה, שניהם משתמשים בקטין בקונפליקט וכל אחד מושך אותו לצד שלו. "אם זה האבא, גם בשיחות איתי, מדבר שהאימא מסוכנת עבור ע., יש חשש לשלומו בבית של האמא, וגם האמא מדברת על זה שהאבא פוגע בע., ודברים כאלה ואחרים, היא אפילו לקחה אותו למיון פסיכיאטרי מספר פעמים, מספר רב של פעמים אפילו, כשבמיון פסיכיאטרי נרשם במשך כל הפעמים שהוא כנראה בהתקף חרדה, אבל לא איזה שהוא משהו מהותי.", כאשר בוועדה התרשמה מקטין ש"נמצא בסיכון גבוה מאוד, ... בדרך כלל הוועדה לא משתמשת במילים כאלה, אבל אנחנו ממש התרשמנו מילד שנמצא במצוקה מאוד מאוד גבוהה לאור התנהלות שני ההורים".

כן העידה והתייחסה לתא המשפחתי ולסוג של פתולוגיה הניכרת וכדבריה ".. זה הדרך התנהלות של ההורים, הניתוק, הנתקים, אין באמצע, יש ספליט, יש טוב או רע, יש שחור או לבן, או תהיה פה או תהיה שם, אין באמצע, גם בשיחות שלנו עם ע., זה אמא מוחלטת טוב, האבא מוחלט רע, אין זיכרונות טובים אפילו מהקשר של ע. עם האבא, אין זיכרון טוב אחד, אין מאכל טעים שהוא אכל בבית האבא, אין איזה שהוא משהו טוב שהיה בבית האבא, הכול רע מוחלט. דרך אגב, גם בשיחה שלי עם ליה, אין זיכרון טוב אחד מבית האמא". ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

סוף דבר ביקשה להביע צערה על מצבו של הקטין ולדבריה יש "..לעצור באמת את כדור השלג שהם באמת אוטוטו פסע לפני תהום, אפשר עוד לעצור, יש פה שני הורים שצריכים רגע לעצור ולחשוב איך הם יכולים לעזור לילד שלהם, במו ידיהם הם יכולים לדחוף אותו לתהום או רגע לתפוס אותו ולעזור לו, זו האחריות שלהם". ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

האם ביקשה לשתף בחוויות שלה עם הקטין, על הקשיים שלו, הפחדים שלו ושלם, בהיותה אם שמנותקת קשר מביתה, "...יש פה ילד קטן, הוא בן 12 אמנם, אבל הוא ילד קטן שמתפרק, והמצב שלו התחיל להיות טיפה טיפה יותר טוב, ראינו איזה שהוא נקודות אור בזמן שהיה, ראיתי איזה שהוא משהו, סוף סוף הוא הצליח, ואז חזרנו שוב פעם למקום לא טוב, ילד בן 12 שישן איתי בלילה מפחדים, ילד בן 12 שלא זז ממני, שאם אני הולכת להתקלח הוא מחכה לי מאחורי הדלת, ... הילד הזה צעד מאשפוז פסיכיאטרי, צעד מאשפוז פסיכיאטרי..".‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

לאחר שבית המשפט שמע את דברי האם התברר כי בפועל הקטין מבלה את מרבית זמנו ב XX ומנהל את ענייניו החברתיים והאחרים בXX, כאשר אינו מתייצב כלל למסגרת החינוכית. עוד עלה כי הדירה בה התגוררו האם והקטין בYY, סגורה, ריקה ולא נעשה בה כל שימוש.

האיש ביקש אף הוא לומר דבריו ואף נדרש להתייחס לאופי ההודעות שנשלחו על ידו לקטין, במעידות על שיח לא מותאם, שיח הכולל מילים קשות בין אב לבן, כאשר האב מבקש לפרוק תחושותיו הקשות בפני הקטין (לא מצאתי להביאם בשם אומרם כאן), כאשר הוסיף שהוא מקליט את כלל שיחותיו עם הקטין, לדבריו הקטין מאיים עליו " אומר לי בשיחות אם אתה לא תאשר לי לגור ב XX אני לא ממשיך איתך את השיחה. ...אם אתה לא תאפשר לי לעבור ל XX אני מנתק איתך את השיחה". עוד הוסיף כי הקטין מקלל אות והוא מבקש לתקן את המצב וכי אין בידיו הכלים לעשות כן,

האפוטרופוס לדין סיכמה וביקשה שוב "...אז כרגע לא חושבת שהמעבר יטיב איתו או ישפר את מצבו, לא מעבירים ילד במצב הזה, לא מוציאים ילד ממיטה חולה, הוא כרגע במקום הלא טוב שלו, וכרגע צריך לטפל אז איז, המשפחה צריכה לעצור, ..אני מאמינה למה שהאמא אומרת, וחוויתי, נכנסתי לאחד החדרים וראיתי את ע., אז במצב הזה אני שואלת, האם לא לעצור רגע, להקפיא את ההליכים...".‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

כמובא לעיל, למשמע דברי הגורמים הטיפוליים, האפוטרופוס והצדדים סבר בית המשפט, באותו המועד, כי אכן יש ממש בסברה כי נכון "להקפיא" ההליך ולהתמקד בצרכיו הרגשיים של הקטין, קרי לנסות "לתקן" את מה שהחל להיסדק טרם ישבר לחלוטין ואף ציין בפני הצדדים כי ייתכן ואכן כך יש לפעול.

לאחר שנשמעו הגורמים, הצדדים ביקשו להימנע, בסופו של יום, מחקירות הצדדים ושמיעת ראיות וביקשו שבית המשפט יפגוש את הקטין. נקבע כי בית המשפט ישקול זאת, בין היתר לאחר שיוגש סיכום ועדת האבחון. סיכום זה הוגש ביום 16.09.25, ממנו נלמד שהמפגש במהלך קיום הוועדה התנהל באופן עצים ובתומה הקטין פונה באמבולנס.

לפני הוועדה טענה האם כי הקטין מבלה מרבית זמנו ב XX, אינו מצוי במסגרת חינוכית, והגורמים הדגישו בפני האם החשיבות של מסגרת חינוכית והחובה שלה לוודא הגעתו של הקטין אליה. הוצגו על ידי העו"ס לס"ד טענות מגורם בבית הספר בו למד הקטין, לפיהן לא הועלו על ידי הקטין או מי מהצדדים טענות על חרם וכי הקטין היה פעיל והיו לו חברים. נמצא כי במהלך ניהול הדיון בוועדה החלו הצדדים להתלהם וניכר שהקטין מצוי בתווך, כאשר גם לפני הוועדה טען הקטין לאלימות של האב כלפיו ושיתף שמעולם לא היה לו טוב בבית אביו ועם אביו.

בנוסף הובהר כי ככל והקטין לא ייקלט במסגרת חינוכית ייתכן ולא יהיה מנוס מהפעלת סמכויות על פי חוק הנוער, קרי הליך של צו השגחה.

בתום התכנסותה של הוועדה סיכמה הוועדה כי הקטין מצוי בסיכון גבוה מאוד, כי יש קונפליקט מזה שנים רבות, בין ההורים, המשפיע על תפקוד הקטין, וכן המליצה על הפניית המשפחה לטיפול ביחידה האקסטרנית וככל וזה לא יצלח, לפנות לעו"ס לחוק הנוער, כך גם אפ הקטין לא ישתלב במסגרת חינוכית.

ההורים נתנו הסכמתם להמלצות, כאשר האם ביקשה לאשר העברת הקטין לXX.

הועדה התרשמה כי הקטין מצוי בסיכון גבוה מאוד וכי הקונפליקט בין ההורים בעצימות גבוה, וזה משפיע על הקטין.

בהחלטה מיום 20.09.25 ניתנו הוראות משלימות לרבות אלו הדורשות מהעו"ס להרחיב באשר למסקנה כי הקטין מצוי ב"סיכון" ובדבר האפשרויות הטיפוליות. כן נקבע כי בית המשפט יפגוש בקטין.

בין לבין הגישה האם בקשה לבצע אבחון פסיכיאטרי לקטין ולאחר קבלת עמדת האב, בית המשפט קבע כי החלטה תנתן לאחר מפגש עם הקטין, אשר התקיים ביום 27.10.25 (פרוטוקול חסוי מצוי בכספת בית המשפט).

ביום 04.11.25 הוגש עדכון מאת העו"ס לס"ד, לפיו המשפחה מצויה בהמתנה לטיפול במרכז חרום אקסטרני, במידה ויוחלט כי מגורי הקטין יועתקו לXX, הטיפול יועבר לעו"ס במקום מגוריו, בהתאם להיצע הקיים שם. כן הוסיפה שהתקבל דיווח מבית הספר אליו נרשם הקטין, בYY , ממנו עולה שהקטין מתייצב בבית הספר אך מסרב להיכנס לכותליו וכי פסיכולוג בית הספר המליץ על הפסקת הגעתו. לדבריו אף חלה נסיגה עת הקטין מסרב לצאת מהרכב והמליץ על הערכה פסיכיאטרית לקטין.

לאחר שבית המשפט פגש בקטין והתקבלו עדכונים נוספים משלימים לאחר הדיון, נקבע, בניגוד לסברתי כפי שהוצגה במהלך הדיון, כי בשלה העת להכריע במחלוקת ובעניינו של הקטין, עת לא ניתן להשהות ברור התובענות. בהתאם ביקשו הצדדים להגיש סיכומים. נקבע מועד לשמיעת סיכומים בעל פה, 19.11.25, מפאת הדחיפות של הסוגיה ומצבו של הקטין.

ביום 10.11.25 הוריתי כי הקטין יאובחן, כפי המלצת הגורמים, על ידי ד"ר שפיק מנאסרה, בהמשך לבקשת האם.

סיכומי הצדדים בתמצית:

ב"כ האם טען כי וביקש להתייחס להיעדרותו של האב מהדיון, מהטעם שעתיד היה להינשא באותו היום, וביקש לציין כי יש בכך להעיד על מערכת היחסים בינו לבין הקטין.

לדבריו בפי האם לא הייתה כל טענה בדבר אלימות של האב כלפי הקטין עד למועד הגשת התובענה הגם שזמני השהות עם הקטין לא התקיימו כסדרם, ואך עם היוודע רצונה לעבור להתגורר עם הקטין העיר אחרת החלה "אלימות רוחבית, זה התחיל באלימות משפטית, אני קורא לזה, בכתבי טענות מכוערים, בצורה קיצונית, נסיונות להאשים את האם בעבר פסיכיאטרי, נסיונות להאשים את האם שהיא לא כשירה, כל מיני, ממש רפש משפטי עד אין קץ, רפש משפטי עד אין קץ, והרפש המשפטי הזה הפך לאלימות גם כלפי הילד..." שהביאו להפסקת מפגשים בין האב לקטין. לפיכך כיום יש ליתן מענה לשאלה כיצד ניתן לשמור על קשר שאינו קיים והאם דחיית התובענה של האם תוביל לקיומו של קשר.

לדבריו הקטין מסרב להגיע למסגרת החינוכית, שכיום גם היא מסרבת לקבלו, והואיל ויש להעניק לקטין אופק, עתיד, חיים מיטיבים וסיכוי להירפא, יש להיעתר לתובענה ולקבוע ההליך שיוביל למפגשים בין הקטין לאב.

לקטין מסגרת חברתית, יש לו חברים ורצון להשתלב בבית ספר עת גורמים אלו אינם בנמצא בעיר YY.

ב"כ האב ביקשה לפרט השתלשלות ההליך, מנקודת מבטו של האב, שהוא שהביא לדרדור הקשר בינו לבין הקטין או נסיבות קיומו, קרי בשל רצונה של האם לעבור ולהתגורר בXX, כשהיא "גוררת" את הקטין לצד שלה במתרס. נטען כי האם התנהלה ועדיין מתנהלת בניגוד להחלטות בית המשפט והיעתרות לתובענה תהווה "פרס" לכך.

עוד הוסיפה כי המעבר מנוגד להוראות הסכם הגירושין שנחתם ואושר לפיו (סעיף 3.8) הצדדים הגבילו כל מעבר עד 30 קילומטר, שאף הופחת בדיון.

אף לטענת בא כוח האב הקטין לא מוכן לכל קשר עם אביו ועם אחותו, תוך שמעלה טענות בדויות על מעשיו של האב. נטען כי הקטין הוסת ומוסת ו"..במקום שמצבו לכאורה ישתפר בזכות העובדה שאין לו שום, שום קשר עם האב שכל כך מתעלל בו, במרכאות, המצב שלו רק הלך והתדרדר בידי האם, עד כדי כך שהילד מסתגר בבית, לא מוכן לשום קשרים חברתיים, לא מוכן לשום קשרים סביבתיים, לא מוכן ללכת לבית הספר, לא מוכן לעשות דבר, ומצבו הנפשי הלך והתדרדר עוד ועוד כאשר הוא בידיים, הוא מוחזק בידי האם בלבד, ואין לו כל קשר לאבא ב- 8 חודשים האחרונים..". לפיכך נטען שאין מקום לדון בסוגיית המעבר ויש לבחון דרכי טיפול במשפחה "... מאחר שטובת הילד מחייבת בנסיבות האלה, כולל הקשר החשוב שלו עם שני הוריו, מחייבת הורדת נושא המעבר מסדר היום".

האפוטרופוס לדין הגישה סיכומיה בכתב, שם פרטה כיצד תחילה סברה כי לא נכון היה להידרש לסוגיית המעבר, נוכח מצבו של הקטין, קונפליקט הנאמנויות בו היה מצוי (וייתכן אף כיום) והדרדרות הקשר בינו לבין האב, וכיום, נוכח מצבו הנפשי של הקטין והסיכונים למצבו, אשר התדרדר במהירות, אין מנוס מהעתרות לבקשה.

הקטין אינו פוקד כל מסגרת חינוכית מזה למעלה מתשעה חודשים, קרי אין לו עוגן חברתי ומסגרת בטוחה. התנגדותו של הקטין לקשר עם אביו "אינה ניתנת לסדיקה" כדברי העו"ס ומצבו מחריף והגם טענות הצדדים האחד כלפי השני, אין מניעה לאשר המעבר, אותו יש לבחון על פי טובתו של הקטין בלבד.

האפוט' לדין מנמקת שינוי עמדתה במצבו של הקטין ואיתנות דעתו, כאשר לעומת מצבו המתדרדר ההורים ממשיכים בחייהם, מפתחים זוגיות מבקשים להינשא ואינם פועלים לשקם ולרפא התקשורת ביניהם לטובת הקטין.

סוף דבר סבורה היא כי מניעת המעבר לא תאפשר הקשר ולא תטיב עם הקטין, הרואה בסירוב האב המכשול. הקטין זקוק ליציבות, רגשית וטיפולית ויש לקוות שהמעבר יאפשר זאת ובעתיד יקדם קשר, אותו יש לקשור בהליך טיפולי.

נטען כי אין במעבר להכשיל קשר עם האב, הואיל וזה אינו קיים, ועולה כי אין הקשר וטיבו תלוי במקום מגורי הקטין.

האפוט' הוסיפה וציינה את רצונו העז של הקטין לבצע המעבר, וכל תפקודו מותנה בכך, וכיום הקטין "משלם" מחיר כבד ויש לקוות שהשינוי אכן יביא לשינוי המיוחל לו זקוק הקטין.

הכרעה

התשתית לכל החלטה מהותית הנוגעת לקטין, לרבות שינוי מקום מגורים, נבחנת לאור עקרון טובת הקטין, במסגרתה נבחנת, בין היתר, הפגיעה בפועל בקטין ככל והמעבר יאושר וכך גם ההיפך, ככל ולא יאושר. כך גם יבחן פוטנציאל הפגיעה בקשרים של הילד עם ההורה השני, במסגרות החינוך וכדומה. במקרים בהם יש סיכוי כי המעבר יחליש קשר קיים עם ההורה השני, עקרון טובת הקטין הוא היחיד שינחה את ההכרעה, תוך איזון בין זכות הקטין לקשר יציב עם שני הוריו, זכות ההורה המעתיק לנהל את חייו, וזכות ההורה השני לקשר משמעותי.

בנוסף בית המשפט יבחן את תנאי המגורים המוצעים, את הסביבה החדשה, כן יבחן ההיבטים הרגשיים והסוציאליים, ולא רק את המרחק הפיזי.

כידוע עקרון טובת הקטין, הוא מושג רחב ועמום, המחייב את בית המשפט לצקת לתוכו תוכן בהתאם למקרה הפרטני, תוך התחשבות במכלול זכויותיו, צרכיו והאינטרסים של הילד, וכן ברצונו בהתחשב בגילו ובכישוריו המתפתחים. זאת הגם שבמסגרת ההכרעה נבחנת ההשפעה על כל אחד מההורים אך מתוך מטרה לקבוע מהי טובת הילד ולא כשיקולים עצמאיים.

החלטה על העתקת מקום מגורים של קטין, במיוחד כשהיא כרוכה בניתוק מאחד ההורים, היא קשה מאוד ועניינה בחירת "הרע במיעוטו", כאשר בית המשפט יסתייע בחוות דעת של מומחים (כגון גורמי רווחה, אפוטרופוס לדין), להם היכולת, לבחון את המקרה בעין מקצועית ואובייקטיבית.

בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, תלה"מ (משפחה צפת) 25605-11-22 פלונית נ' אלמוני (28.09.2023), אושרה בקשת אם להעתקת מקום מגורים של קטינים (בגילאי 4, 7, 10) למרחק של כ-80 ק"מ, אף על פי שהאם עשתה דין עצמי, תוך קביעה שאין להעניש את הקטינים על מעשי ההורה, וכי יש לבחון את טובתם במצב שנוצר.

בית המשפט בפסק דינו סקר בהרחבה את הדין החל באשר לשאלת העתקת מקום מגורים, לפיו קיימות שתי גישות עיקריות בפסיקה. הראשונה גישת "המעשה העשוי": גישה זו רואה בהורה כמי שרשאי להעתיק את מקום מגוריו, תהא הסיבה אשר תהא, ובוחנת טובת הילד בעקבות המעבר כאילו יצא כבר אל הפועל. גישה זו בוחנת היכולת של הקטין לבצע את המעבר מבחינה הסתגלותית והאם המעבר יגרום לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני. השנייה גישה הבוחנת את טובת הקטין טרם המעבר: גישה זו קובעת כי על ההורה המבקש לשנות מקום מגוריו להוכיח שהמעבר עולה בקנה אחד עם טובת הילד, וכי התועלת מן המעבר גדולה מן הנזק. גישה זו מדגישה את טובת הקטין כשיקול עליון לפני ביצוע המעבר. בכל מקרה, הקו העולה מהפסיקה הוא שיש לבחון את השפעת המעבר על הקטין ועל היקף וטיב הקשר האפשרי עם ההורה השני. (ראו: עמ"ש (נצ') 9963-06-11, ס.נ.ג. נ' ע.ג.[פורסם בנבו] (10.08.2011) עמ"ש(י-ם) 35652-07-12,א.ב.ח נ' מ.ב.ח[פורסם בנבו] (09.12.2012) ; עמ"ש 44351-10-17א' נ' '[פורסם בנבו] (17.04.18)).

"מרבית המקרים המובאים לדיון בפני ביהמ"ש אין לילדים עצמם צורך להעתיק מקום מגורים. הצורך נגזר מהמציאות אליה נקלעו שלא בטובתם ובעל כורחם ונובע מהפרוד בין הוריהם ומרצון אחד ההורים לעבור למקום אחר... השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם, השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור, ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה (ע"מ (מחוזי באר שבע) 119/08פלוני נ' פלונית[פורסם בנבו] (13.08.2008)).

אם כן טרם הכרעה בסוגיה הנדרשת בית המשפט יתחשב, בין היתר, בדעת הקטין, ככל שמסוגל להביע דעתו, איכות הקשר בין הקטין לכל אחד מההורים, יכולת ההורה המעתיק מגורים להבטיח שמירה על קשר רציף ויציב עם ההורה השני, מסוגלות הקטין להיקלט בסביבה החדשה, זיקתם למקום המגורים הנוכחי, השפעת המעבר על מסגרות החינוך והחברה של הקטין והמלצות מומחים (כגון עובדים סוציאליים).

התנהלות חד-צדדית עשויה להיחשב כחוסר תום לב, ובמקרים מסוימים, אם המעבר פוגע באופן משמעותי בקשר עם ההורה השני, בית המשפט עשוי להורות על העברת משמורת.

מהכלל אל הפרט:

בנסיבות המקרה שלפני מצאתי לקבוע כי יש מקום להיעתר לבקשת העם ולאפשר העתקת מקום מגורי הקטין לעיר XX וזאת הגם הבנתי את הנפקות האפשרית של החלטה זו, כאשר בית המשפט מחויב להסתכלות ובחינה כוללת של התא המשפחתי, מצבו הנוכחי של הקטין וטובתו של הקטין.

בעניינינו הקטין, כבן 12 שנים, הביע דעתו בפני בית המשפט בפגישה שהתקיימה, בנוכחות עו"ס לס"ד מיחידת הסיוע והאפוטרופוס לדין.

השיחה שהתקיימה עם הקטין (שתוכנה המלא נותר חסוי בפני הצדדים) העלתה כי רצונו הברור של הקטין הוא להעתיק את מקום מגוריו לXX, להשתלב שם בהקדם במסגרת חינוכית וכן לאפשר לו טיפול רגשי פרטני, לבדו.

מדברי הקטין עלו מסקנות חשובות נוספות, שניתן להיווכח להן גם בחומר הגלוי (תסקירים/עדכונים מאת האפוטרופוס ודוח המטפלת): הקטין חווה חוסר שביעות רצון בולט מהישוב בו מתגורר, YY, סלידה מביה"ס בו התחנך (ודומה שאף אין מסגרת המשך המתאימה דיה עבורו) והדבר אף ניכר בדיווח של העו"ס מהעת האחרונה וזאת לצד העובדה כי הקטין חווה ניתוק חברתי במקום מגוריו הנוכחי. הקטין חווה קושי בקשר עם אביו ונקט עמדה שלילית בכל הנוגע לחידוש קשר כזה, בכל צרוף תנאים שלא יהיה.

מובהר כי אין באמור כדי להביע כל עמדה באמיתות דברי הקטין, בכל הנוגע להתנהגות האב, אך אין ספק כי תחושותיו הסובייקטיביות של הקטין אותנטיות לחלוטין.

כן עלה מדברי הקטין, שהוא מבקש ומייחל למעבר.

עוד עלה באופן ברור ומובהק, כי הקטין מייחל יותר מכל לסיום הסכסוך ולהכרעה ברורה בעניינו ולאפשר לו להתפנות להליך טיפולי.

הקשר עם האב - כפי שמפורט לעיל ובהרחבה, כיום קשר זה כמעט ואינו קיים וזאת במנותק מהשאלה לפתחו של מי האשם. ממועד הגשת התובענות ועד למועד ההכרעה התפתחו הנסיבות שהובילו לניתוק וגרמו להתדרדרות ביחסים בין הקטין לאב, ונמצא כי אין בהותרת הקטין בעיר YY, כדי להעניק מענה או מזור לכך. ההיפך.

רצונו של הקטין לבצע המעבר מנחה ומוביל אותו בכל קבלת החלטה הנוגעת לסביבתו ובייחוד לאביו.

יכולתו של הקטין להסתגל לסביבה החדש - נדמה כי אין מחלוקת שלו כזו. הקטין מצוי מרבית הזמן בXX. סיגל לעצמו חיי חברה, לרבות עם ילדיו של בן זוגה של אימו. פנה לנהל חיים בריאים בדרך של ספורט, כושר ומנחה לתזונה.

מכלל חוות הדעת שהוגשו על ידי המומחים השונים ואף מדברי הקטין נלמד, כי אין לו כל זיקה לעיר YY וגם אחותו, עימה אינו בקשר, היא בוגרת ואינה יכולה להוות אבן הנגף למעבר. לקטין אין חברים וקהילה הקושרת אותו לYY, למעט אביו ומשפחתו של אביו, עימה אביו היה מנותק מזה שנים (ולא ברור האם עדיין).

חוות דעת המומחים – כאמור האפוטרופוס לדין אשר סברה תחילה כי נכון להמתין עם ההכרעה, ביקשה להכריע במחלוקת כבר עתה, עת סבורה כי הקטין מצוי בסיכון ויש לאפשר לו קרקע יציבה רגשית ומענה לצרכיו, כפי הבאים לידי ביטוי בדבריו והתנהגותו.

כך גם העו"ס לס"ד והמטפלים – אין בפיהם אמירה חד משמעית שלא לאשר המעבר שכן זה לא יטיב עם הקטין. ניתן להיווכח כי הגורמים סברו שאין בסיס מספיק לבחינת מצבו של הקטין ושאלת המעבר, כאשר פעם אחר פעם נטען כי הקטין מתדרדר ומצוי בסיכון למצב נפשי ורגשי. כך גם בהעדר נוכחות במסגרת חינוכית. צוין כי עם השלמת התשתית ניתן יהיה לבחון המבוקש. עם זאת וכפי שניתן היה להיווכח, זאת לא ניתן היה ליישם בYY. מצבו של הקטין החמיר וחייב מענה טרם שניתן היה לגבש התשתית המתאימה לשם קבלת החלטה.

התייחסות למבחן עזר נוסף, הוא מבחן המרחק בין מקום המגורים המקורי לבין המקום אליו מבוקש להעתיק אליו את מגורי הקטינים (ראו: תמ"ש (טבריה) 23494-01-10א.ק נ' מ.ש(נבו, 29.08.2013)), כאשר עשוי להתקיים קשר בין המרחק לאפשרות קיום קשר בין הקטין לאב, הקובע, כי "..נכון לטעמי, להקל במקרים המתאימים, על בקשות העתקת מקום מגורים למרחק נסיעה של חצי שעה – שעה נסיעה ולהקשות על העתקת מקום מגורים למרחק נסיעה העולה על זמן זה. עם זאת וככל שמדובר בבחירה של ההורה המעתיק מקום המגורים למרחק גדול יותר, מבחן העזר הופך למהותי בשל ההכבדה שיש במעבר על מימוש זכותו של הילד להיות בקשר איכותי עם "ההורה שנותר מאחור"".

בענייננו, מבקשת האם להעתיק את מקום מגורי הקטינות למרחק של כ 116 ק"מ מבית האב בYY. הוא מרחק נסיעה של כשעה ורבע.

נדמה כי מרחק זה אינו חורג ממתחם הסבירות, כאשר לעיתים עסקינן בזמן נסיעה בתוך ערים עם מרחק קצר יותר. בנוסף בנסיבות העניין, לא תהא כל משמעות ונפקות להותרת הקטין בעיר YY, במרחק נסיעה של כמה דקות, נוכח העדרו של קשר בינו לבין האב. עם התחדשותו של קשר זה, כאמור, אין מדובר במרחק שיש בו להקשות משמעותית על קיומו של הקשר.

הסכם הגירושין - אכן הסכם הגירושין בין הצדדים קובע בסעיף 3.8 הגבלת מעבר עד 30 ק"מ, כאשר בית המשפט צימצם זאת ל 15 ק"מ, בדיון מיום 11.10.18.

עם זאת בית המשפט רשאי לבחון מחדש סוגיה זו, אם חל שינוי נסיבות מהותי, כאשר טובת הילד היא השיקול המכריע והעליון. בין היתר יש לשקול האם טובת הקטין נבחנה על ידי מומחה באותה עת והאם נלקח בחשבון רצון הקטין. מעבר לכך נדמה כי אין חולק, במקרה שלפני כי בכל הנוגע לקטין, רצונו, מצבו הנפשי והרגשי, הקשר עם אביו וצרכיו, יש שינוי נסיבות המחייב בחינת סוגיה זו.

סוף דבר

ניסיונות לקיים הקשר בין האב לקטין לא צלחו ובמציאות הקיימת, הקטין לא הביע רצון ונכונות למהלך שכזה. מצב ממושך זה הוביל את הילד למצב של מצוקה רגשית משמעותית – מצוקה שאינה מותירה ברירה. אף שישנו סיכון מובנה וגבוה כי היעתרות לרצונו המידי של הקטין עשויה להעמיק את הנתק ולדרדר עוד יותר את סיכויי הקשר העתידי, אין מנוס מפעולה זו. לכן, חיוני כעת להניח לחלוטין את הדיון בשאלת האשמה או האחריות, שאין בה כדי לסייע ואינה מהווה חלק משיקולי ההכרעה ולאפשר לקטין זמן ומרחב טיפולי מוגן, כדי שיוכל לעבד את הקשיים הרגשיים מתוך בחירה חופשית וזאת מתוך הכרה כי זהו השלב ההכרחי ליצירת תשתית בריאה לכל שינוי עתידי.

בנסיבות אלה, ובשעה שאני סבורה כי טובת הקטין, במישור החברתי והחינוכי, הרגשי והנפשי, לבצע את המעבר, אני מתירה לאם להעתיק את מגורי הקטין לXX וזאת לצד רישומו למוסד חינוכי מותאם, לאלתר.

לצד אישור זה אני מחייבת את האם לשלב הקטין בהליך טיפולי רגשי בעבורו בלבד וזאת בתוך 60 ימים.

דיווח כי האמור בוצע יוגש לתיק בית המשפט.

מורה על הגשת תסקיר עדכני מאת המשרד לשירותים חברתיים בעיריית XX, לאחר שיקבלו לידם את התיק בעניינה של המשפחה.

העו"ס תגיש עדכון באשר להליך הטיפולי שיש למשרד להציע, בכל הנוגע לתא המשפחתי, לצורך ביסוס האפשרויות לחידוש בקשר בין הקטין לאב.

דוח יוגש בתוך 60 ימים.

למען הבהירות חלה על האם חובה לשתף פעולה בכל הליך נדרש לשם יישום האמור.

הואיל ובהכרעתי יש כדי להשפיע על זמני השהות בין האב לקטין והואיל ובשלב זה אין מקום לקבוע כאלו – מורה כי סוגיה זו תבחן, לאחר הגשת האמור ובהתאם.

אני מורה על דחיית התובענה שהוגשה על ידי האב, תלה"מ 25254-07-24 לקבוע כי הקטין יהיה בהחזקתו הבלעדית. התיק ייסגר.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

התיק ייסגר והדיווחים יוגשו בתיק סגור.

ת"מ בעוד 60 ימים.

מתירה פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, י"א כסלו תשפ"ו, 01 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.