פס"ד בתביעות להעתקת מקום מגורי קטין ולקביעת אחריות הורית משותפת

עניין לנו בשתי תובענות. האחת הוגשה על ידי התובעת היא האם, לאשר העתקת מקום מגורי של הקטין, כבן 12, בנם של הצדדים, מהעיר YY ל XX והשניה הוגשה על ידי הנתבע הוא האב להורות על אחריות הורית משותפת בעניינו של הקטין או לחילופין קביעת "משמורת בלעדית" של הקטין אצל האב.

רקע והשתלשלות ההליכים

תחילתו של ההליך עם הגשת התובענה של האב ולאחריה של האם, אשר ביקשה לאשר המעבר, נוכח זוגיות חדשה אותה ביקשה למסד וכן טענות הנוגעות בעיקרן למערכת היחסים בינה לבין האב.

כפי שיבואר, מרבית טענות הצדדים אינן עוד רלוונטיות שכן עם התפתחות ההליך, הומרו לטענות בעלות אופי שונה.

הואיל והדרוש הכרעה מבוסס בעיקר ובין היתר על הנסיבות שהתפתחו לאורך ניהול ההליך, אלו יוצגו להלן כפי התפתחות העניינים.

אפוטרופוס לדין מונה לקטין, עורכת הדין נטע ממן, מטעמה הוגשו דיווחים בנוסף לתסקירים, ודוחות מגורמים טיפוליים, שהוגשו.

כבר עתה ייאמר שמצבו של הקטין מתחילת ההליכים ועד למועד זה הלך והתדרדר, הן בכל הנוגע למצבו הנפשי והרגשי, כאשר אף פונה למיון והופנה לבדיקה של פסיכיאטר והן בכל הנוגע למצבו החברתי וחינוכי, כאשר מחודש אפריל 2025, אינו מתייצב למסגרת החינוכית, אינו מקיים קשרים חברתיים בעיר מגוריו, וזאת בנוסף לכך שחדל מכל קשר ותקשורת עם אביו.

המשפחה הופנתה לעו"ס לס"ד לצורך עריכת תסקיר וכן הוחלט לשלבה במסגרות טיפוליות שונות, וכך גם את הקטין, הכל כפי שיפורט.