ביהמ"ש אישר לאלמנה להרות מזרע בעלה שנפטר: "מכבידים עליה במקום לסייע"

במשך 17 שנות נישואיהם ניסו בני הזוג להביא ילדים לעולם ללא הצלחה. בית המשפט מתח ביקורת על המדינה שלא גילתה רגישות כלפי האלמנה

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה בקשה של אלמנה שאיבדה לאחרונה את בעלה, להתיר לה להשתמש בזרעו לצורך הפרייתה. השופטת נאוה גדיש קבעה שבמקרה זה מתבטא רצון ברור של כלל המעורבים – המנוח, אלמנתו והוריו – לכך שייעשה שימוש בזרע לצורך יצירת המשכיות למנוח. היא קיבלה את התביעה והאשימה את המדינה שהערימה קשיים במקום לסייע לאלמנה.

סיפור האהבה של המבקשת והמנוח נרקם במהלך שירותם הצבאי. בשנת 2005 הם החליטו למסד את היחסים ביניהם ומאז ניסו להביא ילדים לעולם, בין היתר באמצעות טיפולי הפריה. ניסיונות אלה הגיעו לקיצם לנוכח מותו הטראגי של הבעל לפני כשנה, בגיל 42 בלבד. שעות ספורות לאחר פטירתו פעלו האלמנה וההורים מול בית החולים לצורך שימור זרעו.

ביולי אשתקד הוגשה הבקשה לבית המשפט במסגרתה עתרה האלמנה, כאמור, לעשות שימוע בזרעו של בעלה לשם הפרייתה. היא הגישה בקשה חלופית ולפיה במידה ולא תצליח להיקלט בעצמה היא מבקשת לעשות שימוש באם פונדקאית לצורך הליך ההפריה. הוריו של המנוח תמכו בבקשה.

ואולם כשהתבקשה המדינה להגיב לבקשה נדמה שהסיפור לא נגע ללבה. היא מרחה את הזמן עם לא פחות מ-5 בקשות להארכת מועד להגשת התגובה, וכשכבר הגישה תגובה ביקשה מבית המשפט שיורה על הגשת תסקיר מהשירות למען הילד.

מה יש לברר?!

השופטת גדיש מתחה ביקורת נוקבת על התנהלות היועץ המשפטי לממשלה בהליך. "הרושם שנוצר הוא כי במקום לסייע, המשיב מכביד עליה שלא לצורך", כתבה. היא כתבה שהמדינה יכלה לגלות יותר רגישות ולחסוך מאישה שעולמה חרב עליה הליך משפטי מיותר. זאת במיוחד כשעל הפרק עומדים הליכי הפריה שמימד הזמן בהם הוא קריטי.

השופטת נימקה כי אין שום היגיון בקבלת תסקיר בנוגע למקרה מובן מאליו. העובדה שהמנוח היה שותף לטיפולי ההפריה שעברה המבקשת, ועמדתם הברורה של המבקשת ובני משפחת המנוח, אינן מותירות מקום לספק שהמנוח היה רוצה שיעשו שימוש בזרעו.

השופטת חידדה כי הקריטריון שבהתאם לו יש לבחון את הבקשה הוא רצונו המשוער של המנוח בהבאת צאצאים לאחר מותו. היא כתבה שבמקרה זה הרצון משתקף בבירור מהנסיבות שבהן למנוח הייתה רעיה, בת זוג וחברה לחיים במשך למעלה משני עשורים, עמה חלם על בית ומשפחה ועמה ניסה להשיג את החלום.

גם פעולת שימור הזרע שנעשתה ממש בסמוך לרגע הפטירה מלמדת על רצונה העז של המבקשת בהתעברות מבעלה האהוב.

בנסיבות אלה תהתה השופטת מה תועיל הגשת תסקיר שלדברי המדינה תבחן "את רצונה האמתי והכן של המבקשת"? לדבריה רצון זה ברור ומובן ואין צורך לבזבז את זמנה של העובדת הסוציאלית כדי שתשמע מהמבקשת את מה שכתבה באופן ברור ומפורש בתביעתה.

השופטת הוסיפה בהקשר זה שקיימת חזקה לפיה כל אדם רוצה המשכיות, ואצל אדם נשוי הרצון הוא להמשכיות עם רעייתו.

לפיכך הבקשה התקבלה והשופטת ציינה שיש לעקוב אחר ההתפתחויות, ובמידה שהליך ההפריה לא יצלח יש לבחון את הבקשה החלופית להליך פונדקאות.

• ב"כ המבקשת: עו"ד מתן חודורוב

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין