לאחר התאונה התברר כי תעודת הביטוח שהונחה ברכב של החברה לא תקפה ונועדה רק להטעות. תביעת העובד נגד "קרנית" התקבלה והמעסיקים חויבו לשפות אותה
בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה נגד קרנית (קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים), לפיצוי על נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שעבר לפני כ-6 שנים. לטענת התובע, רק לאחר התאונה נודע לו שלא היה ביטוח ברכב של העבודה. השופט אייל דורון קיבל את הטענה ופסק לו פיצוי של 156,985 שקלים. הודעת צד ג' שהגישה קרנית נגד מעסיקיו של התובע התקבלה, ונקבע שעליהם לשפות אותה במלוא הסכומים שתשלם לו.
התובע (41) החל לעבוד בנובמבר 2015 כסוכן מכירות בעסק של שיווק והפצה בתחום הקפה. לצורך עבודתו הוא קיבל רכב, עמו נסע לנקודות המכירה השונות. הרכב לא הושכר ממגרש מסודר אלא מחבר ילדות של אחד המעסיקים. ברכב הונח צילום של צילום של תעודה הנראית כביטוח חובה בתוקף.
באחת מנסיעות העבודה של התובע הוא נפגע בתאונת דרכים ופנה לחברת הביטוח שצוינה על התעודה. לתדהמתו, נאמר לו שהחברה לא מבטחת את הרכב.
לפיכך, בפברואר 2018 הוא הגיש את התביעה לבית המשפט.
התובע טען כי רק לאחר התאונה הוא הבין שתעודת הביטוח שהייתה ברכב לא תקפה. לשיטתו, בנסיבות שבהן הוא לא יכול היה לדעת שאין לרכב ביטוח, קרנית צריכה לפצות אותו על נזקיו.
קרנית מצדה הכחישה את חבותה לפצות. תחילה טענה שעל התובע לתבוע את חברת הביטוח בהתאם לתעודה שהייתה באוטו. כשהתברר שלא היה שום ביטוח היא טענה שהתובע אינו זכאי לפיצויים מאחר שהחזיק ונהג ברכב ללא כיסוי ביטוחי.
לצד זאת, היא שיגרה הודעת צד ג' בה ביקשה לחייב את המעסיקים לשפות אותה במידה שייקבע כי עליה לשלם לתובע פיצויים.
ואולם גם המעסיקים ניסו להתנער מאחריות. לטענתם, המשתמש היחיד ברכב היה התובע ולכן עליו מוטלת האחריות לנזקי התאונה. עוד נטען כי אם ייקבע שעליהם לשלם לקרנית, יש להשית את החיוב על משכיר הרכב ששם ברכב תעודת ביטוח מזויפת והטעה אותם לחשוב שיש ביטוח.
מעשה שלא ייעשה
השופט אייל דורון הסביר שלצורך קבלת פיצוי מקרנית על התובע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: שנהג ברכב בהיתר מהבעלים או המחזיק; שלא ידע (מבחינה סובייקטיבית) שאין לרכב ביטוח; ושלא היה עליו לדעת (אובייקטיבית) שאין ביטוח.
השופט מצא שבמקרה זה מתקיימים כל שלושת התנאים. לעניין התנאי הראשון, התובע לא היה ה"מחזיק" ברכב אלא קיבל היתר מהמעסיק לנהוג בו. השופט ציין שהתובע אמנם הסיע מדי פעם את בתו ברכב, אבל זה לא הופך אותו למחזיק קבוע ברכב. מדובר ברכב ש'הונחת' עליו מהמעסיק מבלי שבחר בו, תחזק אותו או עשה בו מנהג בעלים.
לגבי התנאי השני ציין השופט כי קיימת תמימות דעים שהתובע הסתמך על תעודת הביטוח שהונחה ברכב ולא ידע שאין ביטוח. במקביל, השופט מתח ביקורת על משכיר הרכב שעשה "מעשה שלא ייעשה" כשהניח ברכב "פיסת נייר חסרת משמעות" רק לשם הטעיית הנוהגים בו.
ביחס לתנאי השלישי ציין השופט כי מדובר ברכב שסופק על ידי המעסיק ובנסיבות אלה רשאי התובע להניח שמדובר ברכב מבוטח. השופט שלל טענה שלפיה היה על התובע לברר יותר לעומק אם תעודת הביטוח מזויפת, וציין כי אפילו השוטרים שחקרו את התובע לאחר התאונה לא שמו לב שהתעודה לא אותנטית.
לבסוף קבע השופט כי המעסיקים התרשלו באספקת רכב לא מבוטח לתובע ולכן האחריות עליהם. לפיכך נקבע שקרנית תשלם לתובע 134,500 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 17,485 שקל ו-5,000 שקל הוצאות, ועל המעסיקים להשיב לה את הכסף.
- ב"כ התובע: עו"ד קובי אלזרע
- ב"כ קרנית: משרד עו"ד שגיא, שיפמן, אמסלם
- ב"כ המעסיק: עו"ד ליז לוי
עו"ד ג'אהד חורי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין