פעוט כבן שלוש שנולד עם התמכרות לסמים גדל מאז לידתו במשפחה אומנת. לפני כשנה הוא הוכרז כבר אימוץ. ערעור שהגישה האם הביולוגית התקבל באחרונה ונקבע שיש לאפשר לה אופק להשבת בנה לחיקה לנוכח התהליך המשמעותי שעברה.
ב-2013 נולד תינוק כשהוא סובל מהתמכרות לסמים. הוא עבר גמילה בבית החולים ולאחר מכן הוכרז כקטין נזקק והועבר למשפחת אומנה.
בתחילת 2016 הכריז בית המשפט למשפחה בתל אביב על הילד כבר אימוץ כלפי אמו (זהות אביו אינה ידועה). בית המשפט ציין שהאם לא לקחה אחריות על כך שהתינוק נולד מכור לסמים, שיש לה בת נוספת שהוצאה ממשמורתה בצו חירום ושהיא סובלת מחוסר יציבות ואישיות גבולית.
האם לא השלימה עם פסק הדין וערערה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. לדבריה, לא ניתנה לה מעולם הזדמנות אמיתית להוכיח את כישוריה כאם שכן בנה הוצא מידיה מרגע שנולד והמפגשים המעטים שהתקיימו ביניהם לא הותירו לה סיכוי ב"תחרות" מול הורי האומנה.
היא הוסיפה שכיום היא נקייה מסמים ומוקפת בבני משפחה תומכים שעוזרים לה להתגבר על קשייה.
היועץ המשפטי לממשלה ביקש להותיר את צו האימוץ על כנו לנוכח חוות הדעת אודות מגבלותיה של האם, הפרעת האישיות ממנה היא סובלת, חוסר שיתוף הפעולה מצידה מול הגורמים המטפלים ונטייתה להכחשת קשייה.
השופטים שאול שוחט, יהודית שבח ויונה אטדגי עיכבו את ביצוע צו האימוץ והורו למשיב לכנס ועדה לטיפול במערערת תוך הרחבת הסדרי הראייה ומתן הדרכה הורית.
בספטמבר 2016 הוגש תסקיר המסכם את התהליך הטיפולי שעברה המערערת. נכתב שהיא שיתפה פעולה עם היחידה להתמכרויות ומסרה בדיקות שתן נקיות, שהיא מגיעה לכל המפגשים עם בנה וניכר שהיא מפתחת עצמאות וביטחון בקשר שלה עמו.
הדל שבהורים טוב בעיני הילד
השופט שאול שוחט הבהיר שהכרזה על קטין כבר אימוץ בעילה של חוסר מסוגלות הורית צריכה להתבסס על שני תנאים מצטברים: ההורה אינו מסוגל לדאוג לצרכי הילד ואין סיכוי לשינוי בהתנהגותו או מצבו של ההורה בעתיד הנראה לעין.
לדבריו, רף גבוה זה נקבע על ידי המחוקק כדי שההתערבות והוצאת הילד תיעשה רק במצב של "אין ברירה" שכן "בהיעדר חשש לפגיעה בילד, הרי הדל שבהורים טוב בעיני הילד מן החזק והשופע במאמצים".
השופט ציין שבמהלך השנה שחלפה חלו שינויים בהתנהגותה ובמצבה של המערערת: היא נגמלה מתרופות שלהן הייתה מכורה, חידשה את הקשר עם בתה הבכורה וגילתה מחויבות למפגשים עם הקטין.
עוד לדבריו, המערערת הצליחה על אף תדירותם הנמוכה של המפגשים ליצור קשר משמעותי עם בנה, והוא מכנה אותה כיום "אמא".
השופט הדגיש שבתקופה שקדמה להוצאת צו האימוץ לא נראה שלאם ניתנה הזדמנות אמיתית שכן המפגש הראשון בינה לבין בנה היה רק בהיותו בן חצי שנה. לאחר מכן התקיימו מפגשים אחת לשבוע למשך שעה ובהמשך הם צומצמו לאחת לשבועיים.
לנוכח השיפור במצבה של האם ובקשר בינה לבין בנה, קבע השופט שלא ניתן לומר שמצבה "לא ישתנה בעתיד הנראה לעין" ולכן הוא קיבל את הערעור וביטל את הכרזת הקטין כבר אימוץ.
עם זאת, השופט הורה על הותרת הקטין בידי המשפחה האומנת והעברת הטיפול בעניינו לבית משפט לנוער בתל אביב שיפעל להכנת "מעטפת מכילה ומיטיבה" למערערת ולקטין כדי ליצור אופק לחזרתו לחיק אמו.
השופטים יהודית שבח ויונה אטדגי הצטרפו לפסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא לחצ/י כאן
- ב"כ המערערת: עו"ד ליטל קזקוב
- ב"כ המשיב: עו"ד ענת בר-גולן, עו"ד דני חשין
עו"ד ענת גוראל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין