מושבניק הפסיד: המשק בו גר מאז ילדותו שייך לאחייניתו

האיש טען כי אמו ביקשה להוריש לו את המשק וכי הוא הוטעה והוחתם על תצהיר המעביר לאחייניתו את הנחלה. טענותיו נדחו על אף חוות דעת שקבעה כי תפקודו השכלי גבולי

בית המשפט המחוזי דחה לאחרונה ערעור שהגיש מושבניק על פסק דין שקבע כי הוא אינו הבעלים של משק שהיה שייך להוריו. האיש גר במקום כל חייו ואמו כתבה בעבר צוואה בה הורישה לו את הנחלה אך לאחר מכן האם חתמה על הסכם מתנה שהעביר את המשק לנכדתה. בתביעה דרש האיש להצהיר כי הוא הבעלים אך בית המשפט קבע שאין בסיס לטענותיו בעניין הטעיה ועושק.

בכתב התביעה סיפר האיש כי המשק היה שייך בעבר להוריו. בעוד אחיו עבר לגור בבגרותו במשק עצמאי הוא נשאר לגור במשק של ההורים עד היום. 

הוא הוסיף כי הוריו התגרשו ולאחר הליך בוררות ב-1976 ניתנה לו ולאמו אפשרות לפדות את חלקו של האב במשק. ב-1979 נרשמו הזכויות במשק על שם אמו בלבד, אך ב-1988 ערכה האם צוואה בה ציוותה את לו מלוא רכושה ובכלל זה את המשק.

ואולם, ב-1994, כשנתיים לפני מותה, חתמה האם המנוחה על תצהיר למינויה של נכדתה, בתו של אחיו, כבת ממשיכה ועל תצהיר נוסף המעביר לה במתנה את זכויותיה במשק. הוא ואחיו חתמו גם כן על התצהיר.  במסגרת ההסכם התחייבה הנכדה לאפשר לו לגור ולהשתמש כל חייו בבית המקורי של ההורים. 

בהמשך הוא הסתלק מחלקו בעיזבון אמו לטובת אחיו והאח העביר את מלוא הזכויות במשק לבתו. 

ב-2003 נרשמו הזכויות על שם הנכדה ובעלה. השניים התגרשו ב-2013 והבעל דרש ממנו לפנות את הבית במשק מה שהחל את ההליכים המשפטיים. 

בתביעה דרש התובע להצהיר כי הוא הבעלים של המשק. לטענתו, חתימתו על הסכם המתנה נעשתה תוך הטעיה וחוסר תום לב מצד אחייניתו. 

בית המשפט דחה את התביעה ונקבע בין היתר כי מסכת הראיות מעלה שהגדרת הזכויות במשק לא נבעה ממחטף או פעולה חפוזה כלשהי אלא מהבנות פנים משפחתיות שנוצרו והתבססו משך שנים.

בערעור על פסק הדין טען האיש כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לחוות דעת שקבעה כי תפקודו השכלי גבולי והתעלם מכך שאחייניתו הייתה הרוח החיה מאחורי הסכם המתנה. הוא הוסיף כי אדם סביר אינו מוותר על כל קניינו על מנת לגור בבית מט לנפול ולהיוותר חסר אמצעים.

הנכדה תיארה את שרשרת העברת הזכויות מסבתה המנוחה אליה תוך שהדגישה כי לאורך כל הדרך הובטחה זכות המדור של המערער.

זכות מגורים בלבד

השופטת תמר נסים שי מבית המשפט המחוזי בנצרת דחתה את הערעור. היא כתבה כי יש עיגונים למכביר לכך שלמערער אין זכויות במשק מלבד זכות מגורים. היא הבהירה כי בית המשפט התייחס לחוות הדעת אך נתן משקל רב יותר למכלול הראיות. בנוסף, ניכר כי המערער אדם עצמאי והוא לא היה תלוי באחיו או באחייניתו מבחינה פיזית ותפקודית. 

עוד התרשמה השופטת כי המערער קיבל הסבר מספק בזמן החתימה על הסכם המתנה. 

היא הוסיפה כי המערער יצא מנקודת הנחה כי הזכוית במשק היו שלו בטרם הסתלקותו מצוואת אמו אך הדבר לא הוכח. השופטת הדגישה כי הזכויות לא נרשמו מעולם על שמו של המערער ברישומי הסוכנות ורשות מקרקעי ישראל.

המערער חויב בהוצאות בסך 15,000 שקל.

השופטים שאהר אטרש וערפאת טאהא הצטרפו לפסק הדין.

• ב״כ המערער: עו"ד פרי איקו ואח'
• ב״כ האחיינית: לא צוין בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין