פס"ד בערעור העוסק בזכויות במשק חקלאי

השופטת תמר נסים שי

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופטת ורד ריקנטי -רוסהר) מיום 26.10.2019, במסגרתו נדחו תביעותיהם של המערער ושל המשיב 3 בעניין הזכויות במשק חקלאי מס' ... במושב ... (להלן: "המשק"). 

תמצית דרושה

1. המערער – ... (להלן: "המערער") הינו אחיו של המשיב 3 – ... (להלן: "המשיב 3"). המשיב 3 הינו אביה של המשיבה 2 – ... (להלן: "ע'"). ע' הייתה נשואה למשיב 1 – ... (להלן: "המשיב 1"). המשיבה 4 הינה אגודה חקלאית שיתופית (להלן: "האגודה"), והיא צד לחוזה משולש עם המשיבות 5 ו – 6 ביחס למשבצת הקרקע בה מצויים מושב ... (להלן: "המושב") והמשק. האגודה הינה בת רשות בשטח משבצת הקרקע ובעלי המשקים במושב הינם ברי רשות של האגודה.

1. בעלי הזכויות המקוריים במשק היו אביהם של המשיב 3 והמערער מר ... ואמם המנוחה – ... (להלן: "המנוחה" ושניהם ביחד: "ההורים"). בהגיעו לגיל בגרות עבר המשיב 3 להתגורר במשק עצמאי משלו במושב, ואילו המערער המשיך להתגורר במשק עם הוריו. עד היום הוא מתגורר בבית המקורי הישן אותו בנו ההורים. ההורים התגרשו, ולאחר הליך בוררות (בשנת 1976), במסגרתו  נקבע כי במשק נוצרו ערכים משקיים מעבר להשקעות היסוד של המשיבה 5 (הסוכנות היהודית) שיש ליחסם לכל אחד מהצדדים, לרבות המערער, ניתנה למנוחה ולמערער האפשרות לפדות את חלקו של האב במשק. בשנת 1979 נרשמו הזכויות במשק על שם המנוחה בלבד, אגב גירושין. בשנת 1988 ערכה המנוחה צוואה בעדים בה ציוותה את כל רכושה למערער, ובכלל זה מלוא זכויותיה במשק.

1. בשנת 1991 נחתם הסכם חיים משותפים בין המערער לבין בת זוגו דאז (הגב' ... ולהלן: "בת הזוג"), במסגרתו התחייב המערער להעביר לידי בת הזוג כל זכויותיו במשק, לרבות זכויותיו ביחידת המשק ששטחה 34 דונם וזכויותיו בבית הממוקם שם.

1. בשנת 1994 חתמה המנוחה על תצהיר למינויה של ע' כבת ממשיכה, ועל תצהיר נפרד המאפשר לע' לבנות בית מגורים במשק. המערער והמשיב 3 חתמו אף הם בראשי תיבות על תצהירים אלה. בשלהי אותה שנה חתמה המנוחה על "הסכם מתנה", במסגרתו העניקה את מלוא זכויותיה במשק לע' ללא תמורה. במסגרת הסכם זה התחייבה ע' לאפשר למערער לגור ולהשתמש במשך כל חייו בבית המקורי הישן, לרבות החצר מסביב לבית בשטח של כחצי דונם. הוסכם עוד שאין באמור כדי להקנות למערער זכויות קנייניות בבית, אך המשך מגוריו בו מהווה תנאי להעברת הזכויות על פי ההסכם, או כל העברת זכויות עתידית. המשיב 3 והמערער חתמו על הסכם המתנה, והאחרון הצהיר בחתימתו כי הסכמתו מותנית בכיבוד התנאים האמורים ביחס להמשך מגוריו בבית.

1. החל משנת 1995 ננקטים הליכים ביחס לזכויות במשק מטעם המשקם על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב – 1992, תחילה כנגד המנוחה בלבד, ובהמשך צורף המערער כחייב נוסף. זאת, על סמך טענותיו מלפני המשקם כי הינו בעלים של מחצית הזכויות מכוח הליך הבוררות. המנוחה נפטרה בשנת 1996, וביום 3.7.1997 ניתן לבקשת המערער צו לקיום צוואתה. בין השנים 1997 – 2001 פעל המערער להסדרת רישום הזכויות במשק על שמו ולקבלתו כחבר אגודה, ולהסדרת חובות המשק מול המשקם. בשנת 97 התקבל המערער כחבר אגודה, ובשנת 1998 ניתן פסק משקם סופי והמערער הסדיר את החובות.

1. בין לבין ניהלה בת הזוג  כנגד המערער הליכים משפטיים, ובכללם תביעה רכושית בה עתרה לאכיפת התחייבותו של המערער להעברת זכויותיו במשק לידיה. במסגרת הגנתו טען המערער כי הזכויות במשק שייכות לאמו המנוחה וכי זו העבירה אותן לקרובי משפחה. בפסק דין מיום 21.10.02 נדחתה התביעה הרכושית לאחר שלא הוכח שלמערער זכויות במשק, כאשר על פי הראיות אלה היו רשומות על שם המנוחה ובהמשך הועברו לע'.