ביהמ"ש המחוזי אישר הסדר, לפיו חברות הגז יפצו את הצרכנים בהטבה בשווי 200 שקל או פיצוי בסך 150 שקל. שכר טרחת המייצגים הופחת משמעותית כי נטלו סיכון מועט ודבקו בפיצוי שולי ללקוחות.
כבר ב-2003, ועוד לפני חוק תובענות ייצוגיות, הוגשה לבית המשפט תביעה (שבהמשך הפכה לתובענה ייצוגית) המבקשת מחברות הגז לפצות את לקוחותיהן, מאחר שבשנות התשעים נמנעו מלהתחרות על לקוחות קיימים ועל לקוחות חדשים שטרם צרכו גז. התביעה הוגשה נגד פז-גז, החברה האמריקאית-ישראלית לגז, סופרגז ודור-אלון גז.
לייעוץ בנושא
פנו ל- עורך דין צרכנות
המבקשים, ובראשם התובעת המייצגת, טענו שהימנעות החברות מתחרות גרמה לעלייה במחירי הגז והסבה נזקים למי שצרך גז באותה תקופה.
בתחילה החברות הכחישו את הנטען, אולם בהמשך פעלו כדי להגיע לפשרה עם התובעת.
במקביל, הוגש ב-2003 כתב אישום ע"י רשות ההגבלים העסקיים בנוגע לקיומו של הסדר כובל בין חברות הגז האמורות. הרשות הגיעה להסדר טיעון עם החברות, וכתב האישום תוקן כך שנטען כי ההסדר הכובל בין החברות נגע ללקוחות חדשים בלבד ולא ללקוחות קיימים.
החל מ-2010 הגיעו התובעות והחברות לשלושה הסדרי פשרה שונים, שנדחו ע"י בתי המשפט. בהסדרים הוצע שבתמורה לנזק, החברות יעניקו ללקוחות גלאי גז להתקנה עצמית, אולם בתי המשפט סברו כי לא ניתן לאשר את העניין כשלא ברור שווי הנזק שנגרם.
משכך, המחוזי מינה מומחה שהעריך את הנזק בסך של בין 17.7 ל-28 מיליון שקל, על בסיסה הוגשה פשרה מתוקנת בדצמבר 2015.
התקופה שנקבעה בפשרה היא 1994 עד 1997, וקבוצת הזכאים חולקה ל"צרכנים ביתיים" ול"צרכנים מסחריים". החברות יודיעו לזכאים בשני חשבונות גז ובהודעה על אספקת בלונים, על זכאותם לבחור באחת משלוש הטבות: קבלת גלאי גז, קבלת שובר הנחה לטכנאי גז בסך 200 שקל, או קבלת שובר הנחה בסך 200 שקל למוצר מוצע.
זכאי שיפספס את מועד חצי השנה, יוכל לבקש הטבה בסך 150 שקל בהמחאה.
התובעת המייצגת ביקשה גמול בסך כ-304 אלף שקל. עורכי הדין ביקשו שכר טרחה של כ-1.5 מיליון שקל המשקף את העבודה שהושקעה במשך 12 שנה, הכרוכה בניהול אינטנסיבי של ההליך.
גמול ושכ"ט מופרזים
השופטת ד"ר דפנה אבניאלי אישרה את ההסדר, בהיותו הוגן וסביר.
לדעתה, אין חולק שהחברות פעלו באופן פסול לתיאום מחירים ומניעת תחרות ביניהן על חשבון הצרכן, ועליהן לפצות.
אולם השופטת לא הסכימה עם בקשת המבקשים לגמול ושכר טרחה, שלטעמה חרגו מהסביר, זאת מאחר שהתובעת המייצגת לא נטלה סיכון משמעותי, לאור העובדה שבמקביל להליך התנהלו הליכים פליליים בבית הדין להגבלים עסקיים והחברות הורשעו ע"פ הודאתן במסגרת הסדרי הטיעון. הסכם הפשרה אינו חורג או מוסיף להסדר הטיעון, קבעה השופטת, ופסקה לטובתה 150 אלף שקל.
בנוגע לשכר הטרחה, הסבירה השופטת אבניאלי, אמנם ההליך נמשך כ-12 שנים, אך במהלכו דבקו עורכי הדין בהמלצתם להעניק לזכאים פיצוי שולי של גלאי גז, ונמנעו מלהציע פיצוי כספי כחלופה למי שאינו מעוניין בגלאי, אלא רק לאחר שהיועמ"ש הסתייג.
אמנם תרומתם לגיבוש ההסדר אינו מוטל בספק, קבעה השופטת, אך אינה מצדיקה תשלום חורג מהסביר, ופסקה לזכותם שכר טרחה בסך 800 אלף שקל.
לדעתי, ההסדר לוקה בחסר. במקום שהזכאים יפנו בעצמם לחברות, ראוי שהחברות שנהגו באופן פסול, יפנו אל זכאים בהודעה אישית ונפרדת, ויעדכנו אותם לגבי ההטבה המגיעה להם. צרכנים אינם מתעמקים בחשבונות, וסביר להניח שלא יפנו, והפיצוי שלהם – יאבד.
- ב"כ המבקשים: עו"ד רם דקל, עו"ד יהודה רסלר
- ב"כ פזגז: עו"ד רון רוה; ב"כ החברה האמריקאית: עו"ד כספי; ב"כ סופרגז: עו"ד רון שפרינצק; ב"כ דור-אלון גז: עו"ד ניר כהן.
* עורך דין עמוס האוזנר עוסק בתובענות ייצוגיות
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין