ת"א 2319-03 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ ואח'

בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן, עליו הוסכם בין הצדדים בגדרה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "התובענה" ו"בקשת האישור") לפי סעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). הסדר הפשרה נועד להביא לסיומה פרשה שהתבררה במשך שנים בערכאות שונות, לאחר שהתגלה כי בשנות ה-90 הגיעו חברות הגז להסכמה, להימנע מתחרות על מחירי הגז ובכך גרמו לעליית מחירים לצרכני הגז בישראל.  

רקע וההליכים המשפטיים

1.התובענה הוגשה בשנת 2003, עוד טרם חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות והתנהלה שנים ארוכות בפני מותב אחר ואף בבית המשפט העליון, עד שהגיעה להמשך דיון בפני.

עניינה של התובענה בטענה, כי המשיבות פעלו במחצית הראשונה של שנת 1994 ועד לשנת 2003, תוך הסכמה ביניהן להימנע מתחרות על לקוחות קיימים ועל לקוחות חדשים שטרם צרכו גז, על פי מפתח מוסכם במגזר הפרטי ובמגזר התעשייתי מסחרי.

על פי הנטען בבקשה, הימנעות החברות מתחרות גרמה לעליה במחירי הגז והסבה נזקים לקבוצה.

הקבוצה המיוצגת הוגדרה בבקשה האישור כ"כל מי שרכש גז בתקופה הרלוונטית לקיומם של הסדרים כובלים בין המשיבות".

המשיבות הכחישו את הנטען בבקשת האישור.

2.בשנת 2003 הוגש כתב אישום ע"י רשות ההגבלים העסקיים בנוגע לקיומו של הסדר כובל בין המשיבות וכן נושאי משרה בהן. רשות ההגבלים העסקיים והמשיבות הגיעו להסדרי טיעון, שבמסגרתם תוקן כתב האישום המקורי והמשיבות הודו באמור בכתב האישום המתוקן, שעל פיו ההסדר הכובל בין המשיבות נגע ללקוחות חדשים בלבד ולא ללקוחות קיימים.

3.בימים 1.1.07 ו- 3.12.08 התקיימו דיונים בבקשה להכיר בתביעה כייצוגית בפני מותב אחר (כב' השופטת אחיטוב). במסגרת דיונים אלה נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. במהלך התקופה אף נדונה בר"ע שהגישה המבקשת לבית המשפט העליון, בעניין זימון עדים נוספים.