בשנת 2012 דרשה המועצה היטל סלילה בסך 42,475 שקלים מבעלי המגרש, אך השופטת קיבלה את טענתם, שלפיה בעבר כבר שולם היטל כזה על ידי בעלים קודמים.
השופטת הדסה אסיף מבית משפט השלום בחדרה הורתה למועצה המקומית פרדס חנה-כרכור להחזיר לזוג תושבי המועצה סך של 42,475 שקל, לאחר ששוכנעה כי ישנו סיכוי גבוה שהיטל כזה כבר נגבה בעבר בגין אותו שטח, וכתבה כי "לא ניתן לסמוך על אמירה סתמית של הנתבעת לפיה לא נגבה היטל סלילה".
התובעים רכשו בשנת 2001 מגרש שבשטח המועצה, אשר תחום משלושת צידיו בדרכים או רחובות. במהלך השנים 2001-2004 הם בנו עליו בית, לאחר שקיבלו היתר בנייה. באותה עת לא נדרש מהם תשלום כלשהו בגין סלילת כביש או היטל סלילה. עם סיום הבנייה הם קיבלו "טופס 4" וכן אישור של המועצה על היעדר חובות.
ב-2012 המועצה דרשה מהם היטל סלילה, לאחר שהחליטה לבצע סלילה של כביש ממערב למגרש של התובעים.
התובעים שילמו "תחת מחאה", והגישו תביעה להחזר. בתביעתם הם טענו כי דרישת המועצה היתה בניגוד לחוק העזר לפרדס חנה-כרכור (סלילת רחובות), שלפיו לא ניצתן לחייב מגרש בתשלום היטל סלילה יותר מפעם אחת.
לטענתם, סביב המגרש שלהם היו דרכים סלולות עוד לפני שרכשו אותו, ומכאן שכבר שולם היטל סלילה בעבר, או שהמועצה היתה אמורה לגבות אותו. בכל מקרה, בנסיבות אלה, לשיטתם המועצה היתה מנועה מלדרוש מהם היטל כזה.
מנגד, המועצה טענה כי התובעים לא הצליחו להוכיח שבעבר כבר שולם כבר היטל סלילה בגין המגרש שבבעלותם, ולפיכך יש לדחות את תביעתם.
ללא שום הסבר
באופן קצר וקולע, השופטת אסיף ניתחה את ההיסטוריה של סלילת שלושת הרחובות סביב המגרש המדובר. שניים מאותם רחובות נסללו לפני שנחקק חוק העזר (ב-1986), כך שלא נגבה בגינם היטל סלילה, אלא לכל היותר "דמי השתתפות", שאינם מונעים מהמועצה את האפשרות לגבות היטל סלילה מהתובעים.
ואולם, רחוב שלישי נסלל בתחילת שנות ה-90, כלומר לאחר חקיקת חוק העזר. השופטת הבהירה כי המועצה "לא הציגה שום הסבר מניח את הדעת לכך שלא גבתה אז את ההיטל. יותר מכך, הנתבעת כלל לא הוכיחה שהיטל כזה לא נגבה".
לעניין זה השופטת אף דחתה את טענת המועצה שלפיה התובעים הם שהיו צריכים להוכיח שהיטל כזה נגבה מהמחזיקים הקודמים. ראשית, משום שכל המידע והנתונים מצויים בידי המועצה, ושנית, לנוכח מכתב ששלחה המועצה לתובעים ב-2013, בו ציינה העירייה כי המחזיקים הקודמים כן חויבו בתשלום כלשהו בעבר.
אמנם דור על תשלום שטיבו לא ברור, אולם השופטת סברה כי "בהעדר מסמכים מסודרים, כפי שהנתבעת עצמה טוענת במכתב ת/9, לא ניתן לקבוע שעל בידה להרים נטל זה ולהוכיח שמדובר בדמי השתתפות ולא בהיטל סלילה".
התוצאה היתה כי השופטת חייבה את העירייה לשלם לתובעים 42,475 שקל. בנוסף, העירייה תשלם להם גם הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 11,700 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דוד קנטור
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין