1.התובעים הם בעלי זכויות במגרש שעליו בנוי בית מגורים. המגרש מצוי ברח' פאר 2 בפרדס חנה – כרכור והוא ידוע כגוש 10108 חלקה 85 (להלן – "הבית"). בשנת 2012 דרשה הנתבעת מהתובעים היטל סלילה, והם שילמו, לטענתם תחת מחאה. בתביעתם הם דורשים להורות לנתבעת להשיב להם את הסכום ששילמו.
2. לטענת התובעים, דרישת הנתבעת היתה בניגוד לחוק העזר, מאחר שעל פי חוק העזר לא ניתן לחייב מגרש בתשלום בגין היטל סלילה יותר מפעם אחת. התובעים טוענים כי סביב למגרשם היו דרכים סלולות עוד טרם שרכשו אותו, ומכאן ששולם כבר היטל סלילה או שהנתבעת הייתה אמורה לגבות אותו, והיא מנועה הייתה מלדרוש מהם היטל כזה.
3.הנתבעת טוענת שדין התביעה להידחות, משום שההיטל נגבה כדין.
הרקע העובדתי
4.התובעים רכשו את המגרש בשנת 2001. המגרש תחום משלושת צדיו בדרכים ו/או רחובות. מצד מזרח מצוי משעול סיגליות, מצד צפון רח' פאר ומצד מערב רח' תחכמוני.
סמוך לאחר הרכישה, ועל מנת להעביר את הזכויות על שמם, קיבלו התובעים את אישורה של הנתבעת להעברת הרישום בטאבו (ת/2).
5.במהלך השנים 2001 – 2004 בנו התובעים את ביתם. לשם כך ביקשו, וקיבלו, היתר בניה ושילמו לנתבעת את הנדרש עבור ההיתר. לא נדרש מהם אז תשלום בגין סלילת כביש, בין דמי סלילה ובין היטל סלילה (ת/3).
6.עם תום הבניה קיבלו התובעים טופס 4 כמו גם אישור של הנתבעת אודות העדר חובות (ת/4).
7.במהלך שנת 2012 החליטה הנתבעת לבצע סלילה של כביש ברח' תחכמוני, שנמצא ממערב למגרש התובעים. הנתבעת הוציאה לתובעים חשבון בגין היטל סלילה, לטענתה מכח חוק העזר העירוני לפרדס חנה – כרכור (סלילת רחובות), התשמ"ז – 1986 (להלן – "החוק").
התובעים שילמו את ההיטל תחת מחאה, ובתביעה שבפני הם דורשים את השבת הסכום ששילמו.
טענות הצדדים
8.לטענת התובעים, מאחר שגם משעול סיגליות וגם רח' פאר היו סלולים עוד טרם שהם רכשו את המגרש, חזקה על הנתבעת שגבתה מהבעלים הקודמים את התשלומים שהיא רשאית הייתה לגבות בגין סלילה, ואין לה סמכות לגבות שוב היטל סלילה בגין אותו מגרש.
9.לחילופין, טענו התובעים כי רח' תחכמוני עצמו הוכשר לדרך עוד לפני שהם רכשו את המגרש ולפיכך, הנתבעת אינה יכולה לגבות עתה היטל סלילה עבורו.
10.הנתבעת לעומת זאת טוענת כי לא עלה בידי התובעים להוכיח ששולם כבר בעבר היטל סלילה בגין המגרש שבבעלותם, ולפיכך יש לדחות את תביעתם.
המצב המשפטי
11.החוק, חוק העזר לפרדס חנה – כרכור (סלילת רחובות) התשמ"ז – 1986, קובע את השיטה לחיוב בגין סלילת רחובות. החוק קובע תעריף קבוע, שמחושב לפי מטר קרקע. נקבע בחוק כי כל גובל ישלם את ההיטל פעם אחת בלבד, ללא קשר למספר הרחובות או הכבישים הגובלים בחלקתו (ס' 6(א) לחוק ועדות מהנדס הנתבעת בע"מ בעמ' 9 ש' 9).
תשלום של דמי השתתפות, שנעשה לפני תחילת החוק, אינו פוטר מתשלום ההיטל.
12.החיוב בהיטל מתגבש כאשר מבוצעת סלילה של כביש גובל (ס' 1.4 וכן 4.11 לסיכומי הנתבעת). על רקע הוראות אלה יש לבחון את טענות הצדדים.
משעול סיגליות -
13.משעול זה נסלל לפני שנת 1986, השנה בה חוקק חוק העזר שעליו נשוא התביעה. הנתבעת עצמה טוענת כך, כפי שעולה מסיכומיה (ר' סעיף 4.6 לסיכומי הנתבעת). יוצא, שגם אם שולם על ידי בעליו של המגרש נשוא התביעה תשלום כלשהו בגין סלילת משעול זה, היה זה תשלום דמי השתתפות, ולא תשלום של היטל סלילה.
14.כאמור, תשלום דמי השתתפות אינו פוטר מתשלום היטל סלילה. כרקע, נציין כי בעבר, הגבייה מתושבים נעשתה בדרך של גביית דמי השתתפות, היינו, החזר ההוצאות שהוציאה הרשות המקומית בפועל בגין סלילת רחוב הגובל בנכס. בהמשך, הוחלפה שיטה זו לשיטה חדשה, בה נגבה היטל סלילה שסכומו נקבע על פי תחשיב, שאינו משקף בהכרח את עלות הסלילה בכביש ספציפי בכלל או בכביש שגובל בנכס שביחס אליו הוטל החיוב, בפרט.
15.עקב המעבר משיטת חיוב של דמי השתתפות לשיטת חיוב בהיטל סלילה, ולאור ההוראה בחוק העזר, לפיה מי שבעבר שילם היטל סלילה לא יידרש לשלם אותו שוב, עלתה השאלה מה דינם של בעלי נכסים ששילמו בעבר דמי השתתפות ועתה, לאור חוק העזר, נדרשים לשלם היטל סלילה. זאת, בין משום שהנכס שבבעלותם גובל ביותר מכביש אחד, ובין משום שכביש שגובל בנכס שלהם עתיד להיות מורחב. בע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, דן בית המשפט העליון בחוק העזר לראשון לציון (סלילת רחובות) תשמ"ה – 1985, שקבע בדומה לחוק שבפני, כי לא ניתן לגבות היטל סלילה יותר מפעם אחת.
16.בית המשפט העליון פסק כי:
"יש לפרש את סעיף 6(א) לחוק העזר החדש באופן שמי ששילם בעבר דמי השתתפות בגין סלילת כביש הגובל בנכסו על פי חוק העזר הקודם, איננו פטור מתשלום היטל על פי חוק העזר החדש בגין סלילת כביש גובל חדש. מששולם היטל יהיה זה כמובן, על פי סעיף 6(א), חיוב חד פעמי"
(ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, (פורסם בנבו, מיום 13.07.98), פסקה 11 לפסק דינה של כבוד השופטת ד' בייניש)
17.מאחר שסמטת הסיגליות נסללה לפני החוק, היינו, לפני 1986, ממילא תשלום שנגבה עבור אותה סלילה, אם נגבה, היה דמי השתתפות. יוצא, שאף אם שולם סכום כלשהו בגין אותה סלילה, הוא אינו פוטר את התובעים מתשלום היטל סלילה, ואין לו כל רלוונטיות למחלוקת שבפני.
רחוב תחכמוני -
18.התובעים טענו כי גם לפני הסלילה, שבסמוך אליה גבתה מהם הנתבעת את היטל הסלילה נשוא התביעה, הייתה במקום דרך שהוכשרה לנסיעת כלי רכב. לכן, לטענתם, סלילת הכביש אינה סלילה חדשה, אלא לכל היותר ניתן לראות בה משום חידוש, שאין לנתבעת זכות לגבות בגינו היטל השבחה.
19.אני דוחה טענה זו של התובעים.
מכל העדויות שהובאו בפני, עולה, שעד לסלילתו בשנת 2012 או מאוחר יותר, רח' תחכמוני לא היה סלול (עמ' 9 ש' 33-35, עמ' 10 ש' 26-29). אף אם הייתה שם דרך עפר, הרי שהיא אינה בגדר כביש. בכך שונה המקרה שבפני מהעניין שנדון ברע"א 3746/05 אהוד לרר נ' עריית הרצליה, שהתובעים מפנים אליו בסיכומיהם. עצם קיומה של דרך עפר אינו שולל לכן את זכותה של הנתבעת לגבות היטל סלילה בעת שהיא סוללת את הכביש.
20.לכן, אני דוחה את טענת התובעים, וזאת אף מבלי להכריע בטענת הנתבעת לפיה עצם העלאת טענה זו מצד התובעים יש בה משום הרחבת חזית. יחד עם זאת, אציין כי לאור הדיון מיום 27.2.18, והודעת הנתבעת מיום 7.3.18, ספק אם יש מקום לטענה אודות הרחבת החזית.
רחוב פאר –
21.רחוב פאר נסלל לאחר 1986. לטענת התובעים, היתה הנתבעת חייבת לגבות אז היטל סלילה ולכן התובעים, שראו את הכביש סלול בעת שרכשו את המגרש, רשאים היו להניח שהנתבעת גבתה עבורו היטל סלילה, והם לא יחויבו בעתיד בהיטל סלילה, אף אם ייסלל לצד מגרשם כביש נוסף.
22.לטענת התובעים, חיזוק להנחה זו מצוי בכך שהנתבעת אכן אישרה להם, יותר מפעם אחת וכפי שפורט לעיל, כי אין חובות החלים על הנכס.
23.לטענת התובעים, בין אם הנתבעת גבתה בפועל היטל סלילה בגין רחוב פאר, ובין אם התרשלה בכך שלא גבתה היטל כזה, היא היתה מנועה מלדרוש מהם היטל סלילה בגין רח' תחכמוני, ומאחר שגבתה מהם היטל כזה, עליה להשיבו לידיהם.
24.בעניין הזה אני מקבלת את טענת התובעים.
25.אין מחלוקת על כך שרח' פאר נסלל בתחילת שנות ה- 90' של המאה הקודמת, לפני המועד שהתובעים רכשו בו את ביתם ולאחר תחילת החוק. ראו, בין היתר, את הודעת הנתבעת מיום 28.12.17.
כשבאו התובעים לרכוש את המגרש, הם ראו את הדרכים הסלולות משני צדיו: משעול הסיגליות והכביש ברח' פאר. בנוסף, התובעים קיבלו את אישורי הנתבעת, לכך שבמועד הרכישה לא היו חובות חלים על הנכס, ובכלל זה בגין היטלים.
26.התובעים רשאים היו אפוא להניח כי בגין סלילתו של רח' פאר הנתבעת דרשה, וגבתה, היטל סלילה, עפ"י חוק העזר. הם גם רשאים היו להניח שאם הנתבעת לא עשתה כן, היא תגבה את ההיטל בעת שיבואו לקבל את אישורה להעברת הזכויות בטאבו, ובמקרה כזה ישולם ההיטל מתוך כספי המוכרים, וכפי שנקבע בהסכם המכר (סעיף 9 להסכם ת/1). התובעים רשאים היו להניח כך, מאחר שאת היטל הסלילה על הנתבעת לדרוש, ולגבות, כאשר מתגבש החיוב לראשונה.
27.במקרה דומה, שבו דן בית המשפט העליון, נקבע ביחס לחוק עזר דומה, כי:
"חוק העזר מורה לנו אפוא כי החיוב בהיטל הוא חיוב שעל העירייה לגבות מהחייב כאשר מתגבש החיוב לראשונה, לפי החלופות שמונה סעיף 5. הימנעות של העירייה, מטעם שאינו מוצדק בדין, מלגבות היטל מהחייב כאשר מתגבש החיוב בהיטל לראשונה, מהווה מחדל שתוצאתו היא שלא ניתן יהיה לגבות את ההיטל מאדם אחר, לאחר העברת הבעלות בנכס, בגין פעולה מאוחרת הנופלת גם היא בגדר המושג "סלילה". זאת לאור עקרון חד פעמיות ההיטל כשהוא נקרא יחד עם הוראת סעיף מקור החיוב. לכן, במצב בו ייקבע שהעירייה לא חייבה בהיטל חייב קודם, למרות שהיתה יכולה לעשות כן כדין, הרי שלא ניתן יהיה להטיל חיוב בגין "הרחבה" מאוחרת." (הדגש שלי,ה.א.)
28.הנתבעת לא היתה רשאית לפטור את הבעלים הקודמים של הנכס מתשלום היטל סלילה בעת שסללה את רח' פאר, ועל סמך פטור זה לגבות אותו עתה מהתובעים, מאחר שבכך יש פגיעה בעקרון השוויון. זאת, מאחר שמתן פטור לאחד, ודאי כאשר הוא נעשה ללא הודעה מפורשת, יש בו משום הכבדה על האחר ופגיעה בעניינו. (והשווה: ע"א 7368-06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה, בעמ' 36 לפסק הדין).
29.הנתבעת, שטוענת שלא גבתה היטל סלילה בעת סלילת כביש פאר, לא הציגה שום הסבר מניח את הדעת לכך שלא גבתה אז את ההיטל. יותר מכך, הנתבעת כלל לא הוכיחה שהיטל כזה לא נגבה.
30.אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה התובעים הם שחייבים היו להוכיח שהיטל סלילה נגבה מהמחזיקים הקודמים, וכי בהעדר הוכחה כזו, ממילא יש להסיק שתשלום כזה לא שולם.
31.ראשית, משום שלטעמי, הנתבעת, שכל המידע והנתונים מצויים בידיה, היא שצריכה היתה להוכיח שלא גבתה תשלום כאמור, ולכל הפחות להסביר מדוע, לטענתה, לא גבתה אותו.
שנית, משום שאני סבורה שבעקבות ת/9, אף אם הנטל היה על התובעים, הרי שהוא עבר אל הנתבעת.
32.ת/9 הוא מכתב של הנתבעת אל התובעים ובו נכתבו הדברים הבאים:
"בהמשך למכתבנו בעניין שבנדון מתאריך 05.06.2013 ולאחר בדיקה נוספת שביצענו, מסתמן כין בשנת 1989 חויבו הבעלים הגובלים בסמטת סיגלית (בעבר שביל תחכמוני) בדמי השתתפות בסלילת השביל, ועל אף שלא נמצאו החיובים והתשלומים בגינם, הוחלט לפנים משורת הדין (על אף שחוק העזר אינו מחייב זאת) להתחשב ולנכות את ערכו הממודד של הסכום בחיוב היחיד שנמצא על ידנו מהחיוב הנוכחי".
33.ממכתב זה עולים מספר נתונים, שדי בכל אחד מהם, וכל שכן בכולם יחד, על מנת לחייב את המסקנה שהנתבעת היא שצריכה להראות שלא גבתה היטל סלילה בעבר, וכי בהעדר ראיה כזו, יש לקבל את טענת התובעים ולקבוע כי הנתבעת לא הייתה רשאית לחייב את התובעים בהיטל סלילה בגין סלילת כביש תחכמוני.
34.בראש ובראשונה עולה מהמכתב הזה שרישומי הנתבעת אינם מדוייקים. הנתבעת עצמה מציינת שבדיקה "נוספת" שביצעה, העלתה שבשנת 1989 חויבו הבעלים בדמי השתתפות בסלילת השביל, אך באותה נשימה מציינת כי לא מצאה את החיובים והתשלומים בגין דמי ההשתתפות האלה. יוצא, שבהחלט יתכן שבוצעו תשלומים נוספים, גם אם אלה לא נמצאו ברישומי הנתבעת. על כל פנים, ברור לאור דברים אלה כי לא ניתן לסמוך על אמירה סתמית של הנתבעת לפיה לא נגבה היטל סלילה.
35.שנית, מהמכתב עולה כי דרישת החיוב שבעקבותיה שולמו בעבר תשלומים, נעשתה בשנת 1989.
מועד זה הינו שלוש שנים לאחר שנכנס לתוקף חוק העזר. בהינתן רישומיה החלקיים של הנתבעת, לצד מועד דרישת החיוב, נראה כי יש סיכוי טוב יותר לכך שמדובר בהיטל סלילה, ולא בדמי השתתפות, שאותם ניתן היה לגבות על פי חוק העזר הקודם, ולא על פי החוק מ- 1986.
גם העובדה שהנתבעת החליטה לנכות את סכום החיוב הקודם מהחיוב נשוא התביעה, תומכת, לפחות לכאורה, במסקנה לפיה התשלום הקודם היה תשלום היטל סלילה ולא דמי השתתפות. זאת, מאחר שכפי שטוענת הנתבעת בעצמה, אין מקום לנכות דמי השתתפות מהיטל סלילה ועצם קיומו של תשלום דמי השתתפות אינו רלוונטי בכלל לחיוב בהיטל סלילה.
36.שלישית, המועד בו הוצאה דרישת החיוב המוזכר ב- ת/9, שנת 1989, תואם יותר את מועד סלילת כביש פאר, מאשר את מועד סלילתו של משעול סיגלית, שאין מחלוקת על כך שנסלל עוד לפני 1986. גם מטעם זה נראה כי אם טוענת הנתבעת שמדובר בתשלום של דמי השתתפות, ולא היטל סלילה, עליה הנטל להוכיח טענה זו. בהעדר מסמכים מסודרים, כפי שהנתבעת עצמה טוענת במכתב ת/9, לא ניתן לקבוע שעל בידה להרים נטל זה ולהוכיח שמדובר בדמי השתתפות ולא בהיטל סלילה.
37.על כל פנים, גם אם אין בכל האמור משום הוכחה לגבייה בפועל ש היטל סלילה, ואף אם אניח שהיטל כזה לא נגבה בעת סלילתו של רחוב פאר, אין לנתבעת להלין אלא על עצמה, שכן כפי שכבר פורט, היה עליה לגבות היטל כזה באותה העת
38הנתבעת טענה כי טענותיהם של התובעים, לפיהם התנהלותה, אם לא גבתה היטל סלילה בגין רח' פאר, היא בגדר רשלנות והתנהלות בחוסר תום לב, הן בגדר הרחבת חזית ואין לשעות להן.
אני דוחה טענה זו של הנתבעת.
39.כבר מתחילת הדברים טענו התובעים כי למועד סלילתו של רח' פאר יש חשיבות (ראה דברי ב"כ התובעים בדיון מיום 7/11/17 בעמ' 2 שו' 12 ואילך). הנתבעת לא מחתה עד לסיכומיה על העלאת טענה זו (ראה בין היתר, הודעת ב"כ הצדדים בדיון מיום 27/2/18 בעמ' 6 שו' 22-25). לכן, לא מדובר בהרחבת חזית ויש לבחון את הטענה לגופה.
סיכום:
40.התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת להשיב לתובעים יחד ולחוד את הסך של 42,475.42 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים יחד ולחוד את הוצאות התביעה (אגרות ומסירות לפי חשבונית), ועל כל אלה שכ"ט עו"ד לתובעים בסכום של 11,700 ₪.
המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.
