בית משפט השלום בקריות פסק לפני מספר ימים פיצוי של 40 אלף שקל ללקוחה של בנק הפועלים, שלא עודכנה עד 2014 על חשבון שסבא שלה פתח עבורה לפני יותר מ-40 שנה.
בתביעה שהגישה לקוחה של בנק הפועלים (סניף קריית חיים) לפני כשנתיים היא טענה כי הבנק התרשל בכך שלא עדכן אותה שנפתח על שמה חשבון והופקדו בו כספים. לטענתה, החשבון נפתח על ידי סבהּ המנוח בשנת 1974 ולמרות זאת הבנק הודיע לה על קיומו רק ב-2014.
הלקוחה טענה כי לא הייתה כל בעיה לאתר אותה לנוכח העובדה שמ-1986 היא מנהלת חשבון באותו הסניף וכתובתה רשומה במשרד הפנים. עוד היא טענה כי הבנק אמנם שחרר לה 13,000 שקל שהצטברו בחשבון, אך הוא עשה זאת מבלי שבדק אם יש עוד יורשים לסבהּ.
התובעת הציגה בפני בית המשפט חוות דעת של רואה חשבון שלפיה הסכום שהיה יכול להיות בחשבון שלה בשנת 2014 עומד על יותר מ-220 אלף שקל – וזה הסכום שלטענתה הבנק צריך לשלם לה.
מנגד הבנק טען כי החשבון נפתח כחשבון משותף של התובעת וסבה המנוח וכי לא נמצאו יורשים אחרים. מכל מקום, לטענתו, עוד במועד פתיחת החשבון התובעת חתמה על מסמכים, כך שלא ייתכן שלא ידעה על קיומו ומכאן שהתביעה התיישנה כבר מזמן.
מכל מקום, מאחר שהתובעת חתמה ב-2014 על הסכם פתיחת חשבון בדיעבד והתחייבה במסגרתו שלא לתבוע אותו, היה עליה להמציא לו הודעת ביטול ולהחזיר את הכסף שקיבלה לפני הגשת התביעה.
מעבר לזה, נטען כי מאחר שהתובעת הייתה רק שותפה בחשבון, מכוח "סעיף אריכות הימים" (סעיף שמאפשר לשותף בחשבון לפעול כאילו הוא בעליו לאחר שהשותף הנוסף נפטר), ולא בעלים אין לה זכות בעלות בו.
בלתי נסבל
כשנה אחרי הגשת התביעה הסכימו התובעת והבנק להצעת פשרה של סגן נשיא בית משפט השלום בקריות, השופט ערן נווה, כך שהתביעה תתקבל תוך תחימת סכום הפיצוי לגובה הנע בין 15 אלף שקל ל-75 אלף שקל, ופסק הדין שניתן לפני מספר ימים הוגבל למתחם זה.
השופט נווה ציין כי ההסדר האמור מהווה "פשרה מסויימת המתייחסת לכך שאכן המצב שוב אדם אשר הינו שותף בחשבון לא יודע משך 30 שנה על כספים שהצטברו לזכותו, הינו מצב בלתי נסבל ולא יתכן להשלים עמו".
השופט ציין כי אמנם הבנק טען שהתובעת חתמה על מסמכי הצירוף בזמנו, אולם בפועל הוא לא הציג כל מסמך המעיד על כך.
השופט הוסיף כי התובעת צודקת שייתכן שהיו יורשים נוספים שיש להם זכויות בחשבון, אבל בפועל אין לה על מה להתלונן כי הכסף שוחרר לידיה ללא כל הסתייגות מצד אדם כלשהו. מהצד השני, הבנק "יכול היה לעשות מאמץ גדול יותר לאתר את התובעת ומאמץ כזה על פי החומר שהוצג לי – לא נעשה", כתב.
עם זאת, השופט לא קיבל את הטענה לפיה הנזק שנגרם לתובעת עומד על מאות אלפי שקלים. בנוסף, השופט דחה את טענת ההתיישנות וקבע כי התקופה נדחתה עד 2014 – המועד שבו נודע לתובעת על החשבון. מלבד זאת, לטעמו, סעיף "אריכות ימים" לא שולל את עצם העובדה שהבנק התרשל בכך שלא איתר את התובעת בזמן.
לפיכך, השופט מצא כי האיזון הנכון מצדיק לפסוק לתובעת פיצוי של 40 אלף שקל בתוספת 4,000 שקל עבור שכ"ט עו"ד (פלוס מע"מ) והוצאות משפט.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דב יורוביץ
עוסק/ת ב-
בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין