אמו של האיש שכרה את הדירה מהחברה ועם פטירתה נדרש בנה לעזוב. בית המשפט קבע כי תקופות שבהן ריצה מאסרים לא פוגעות ברצף המגורים שלו בדירה עם האם.
ב-1988 השכירה עמידר דירה בקרית גת לאישה שסבלה מהתמכרות לסמים. ב-2014 נפטרה האישה ובנה נותר לגור בה עם בתו הקטנה. עמידר הגישה נגדו תביעת פינוי אך השופט עידו כפכפי קבע שהבן הוכיח כי התגורר במקום עם אמו ולכן הוא זכאי להמשיך ולהחזיק בנכס. בתוך כך פסק השופט כי מאסרו של הבן בשנים 2010-2011 אינו פוגע ברצף המגורים.
כאשר דייר בדיור ציבורי נפטר, במקרים מסוימים זכאי קרוב משפחה שגר עמו להמשיך לגור בדירה. אם הקרוב אינו עונה בעצמו על תנאי הזכאות לדיור ציבורי, עליו להוכיח בין היתר כי גר בנכס לפחות ארבע שנים יחד עם הדייר המקורי לפני פטירתו.
בתביעה טענה עמידר כי הבן אינו זכאי למעמד של דייר ממשיך מאחר שלא גר עם אמו בדירה. היא הגישה 5 דו״חות שערכו מפקחים בין השנים 2010-2014 מהם עולה כי האם הצהירה שהיא גרה בנכס לבדה.
החברה הוסיפה שבכל מקרה, בשנת 2010 שהה הבן במאסר למשך שנה ואף אם גר במקום קודם לכן, עם המאסר הוא נחשב כמי שנטש את הנכס.
מנגד טען הבן כי הוא זכאי להכרה כדייר ממשיך מאחר שגר בדירה מתחילת תקופת השכירות ועד היום. לטענתו, דו״חות עמידר רצופים טעויות והטעיות ולא ניתן להסתמך עליהם. הוא הדגיש כי אמו לא ידעה קרוא וכתוב ואין לתת תוקף לחתימותיה על הדו״חות.
הוא הסביר כי התקופות היחידות בהן לא גר בדירה היו בזמן ששהה במוסד לנערים או כשהיה אסיר. עוד לטענתו, בת זוגו גרה עמו בדירה במשך 13 שנים והוא מגדל בה את ילדתו בת ה-5.
לא חזות הכל
השופט עידו כפכפי מבית משפט השלום באשקלון קבע כי חומר הראיות מחזק את גרסת הבן לפיה גר ברצף בדירה מהיום בו עברה אמו לגור בה ועד לפטירתה, למעט בתקופות בהן שהה במאסר או במעצר.
לדבריו, נציגת עמידר אישרה בעדותה כי יש אפשרות שהאם טענה בפני הנציגים שביקרו בדירה כי בנה אינו גר עמה כדי שלא להיות מחויבת בתשלום שכר דירה גבוה יותר. כמו כן, הנציגה זכרה שבביקור מ-2015 ראתה בדירה לול ותינוקת, ככל הנראה ילדתו של הנתבע.
הוא הוסיף כי ניכר שהנציגים שערכו את הדו״חות לא ערכו בדיקה בדירה, ולו שטחית, וייתכן כי אילו היו עושים כן, היו מבחינים בחפצים המעידים על מגורי הנתבע.
בהקשר זה הדגיש השופט כי הדו״חות אינם בהכרח חזות הכל. ״מקום בו המצב העובדתי המוכח הוא כי היה רצף מגורים, לא ראוי לשלול את הזכות רק בגין דיווח שקרי״, כתב השופט והוסיף כי הדברים מקבלים משנה תוקף לאור חוסר יכולתה של האם להבין את הכתוב בדוחות.
עוד ציין השופט כי הפסיקה לא שללה את האפשרות להכיר במאסר כהיעדרות ארעית המאפשרת הכרה במעמד של דייר ממשיך.
אמנם, תקופת מאסרו של הבן לא הייתה קצרה אלא משמעותית אך מכלול הנסיבות מצדיק שלא לגרוע את המאסר ממניין הימים ולא לשלול מהבן את הזכאות. ״מדובר למעשה בדירת ילדותו של הנתבע בה גדל והתבגר ובה רואה הוא כבית״, סיכם השופט.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד אושרית מוסקוביץ
- ב״כ הנתבע: עו"ד אסף דרעי
עו"ד רחמים טובים
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין