רוכשי דירה נסוגו מהסכם פשרה ברגע האחרון – המוכרים לא יוכלו לאכוף אותו

ההסכם הגיע לשלבים מתקדמים והמוכרים אף ביטלו הערת אזהרה על הנכס. בית המשפט קבע שמכיוון שהקונים הבהירו שההסכם יהיה תקף רק בכפוף לחתימה, לא ניתן לאכוף את הטיוטה

השופטת עפרה אטיאס דחתה לאחרונה תביעה לאכיפת טיוטת הסכם פשרה העוסק במכר דירה. מדובר בגלגול שני של הסכסוך בין הצדדים. המוכרים חויבו בעבר להשיב לקונים כמיליון שקל ובמסגרת המגעים ביניהם נוסח הסכם שלפיו הקונים יקבלו את הדירה בכפוף לוויתור על הכסף ותביעותיהם הנוספות. הקונים נסוגו מההבנות והשופטת קבעה שאף שמדובר בהתנהלות שלא בתום לב, הטיוטה אינה מחייבת.

ביוני 2017 רכשו בני זוג דירה אחורית בקומת קרקע בקרית ביאליק בעבור כ-1.5 מיליון שקל. לאחר חתימת ההסכם, הם שילמו חלק מהתמורה, 986,728 שקל.

בהמשך גילו הקונים שבבניין סכסוך ארוך וחריף עם אחת השכנות על השימוש בחצר הסמוכה לדירה. תביעתם לביטול ההסכם התקבלה ונקבע כי המוכרים הפרו את חובת הגילוי.  

הקונים הגישו נגד המוכרים תביעה כספית על סך כ-1.4 מיליון שקל לבית משפט השלום בחיפה. בפסק דין חלקי הורה השופט למוכרים להשיב לקונים את התשלום ששולם בגין תמורת הדירה וההליך עדיין תלוי ועומד.

במסגרת הידברות בין הצדדים בניסיון לגבש פתרונות לסיום ההליכים המשפטיים נפגשו הצדדים ובאי כוחם. בפגישה הציעו המוכרים למסור לקונים את הדירה ללא תשלום נוסף על מנת לייתר את כל ההליכים המנוהלים בין הצדדים. בהמשך לפגישה העבירו הקונים טיוטת הסכם פשרה ברוח ההצעה. בעקבות זאת פעלו המוכרים לביטול הערת אזהרה שהייתה על הנכס.

ביולי 2020 נפגשו הצדדים בדירה ולאחר הפגישה מסרו הקונים כי הם אינם מעוניינים להתקדם עם הסכם הפשרה.

בנסיבות אלה הגישו המוכרים תביעה לאכיפת טיוטת הסכם הפשרה. הם טענו כי התקיימו כל יסודות ההסכם וכי משלוח הטיוטה מטעם הקונים מהווה הסכמה ברורה להצעתם.

הקונים טענו כי לא השתכלל הסכם מחייב. לטענתם, בביקור בדירה הם גילו רטיבות ובעיות איטום ולמוכרים היה ידוע שהליך המשא ומתן לא יושלם עד שהם יבחנו את מצב הדירה.

קיבול בחתימה

השופטת עפרה אטיאס מבית המשפט המחוזי בחיפה ציינה כי השאלה המרכזית היא האם הצעת הקונים, שמצאה את ביטוייה בטיוטת הסכם הפשרה ששיגרו למוכרים, התקבלה על ידי המוכרים, למרות העדרת החתימה על ההסכם.

השופטת השיבה על השאלה בשלילה. היא כתבה כי במייל ששיגר בא כוח הקונים לבא כוח המוכרים, אליו צורפה הטיוטה, הוא ביקש כי ככל שההסכם מקובל יש לקבוע לחתימה. כלומר, מההצעה לא עולה האפשרות של קיבול על דרך ההתנהגות, אלא קיבול על דרך של חתימת חוזה.

בנסיבות אלה, פעולת המוכרים להסרת הערת האזהרה אינה יכולה להוות קיבול. זאת ועוד, התנהגות המוכרים עצמה מלמדת כי לא סברו בזמן אמת שנכרת בין הצדדים חוזה מחייב, בין היתר, לנוכח העובדה שהצדדים קבעו שהקונים יבקרו בדירה.

עוד קבעה השופטת כי ניכר שהקונים ביקשו לסגת מהמשא ומתן לא בשל הרטיבות, אלא כי סברו שהצעת המוכרים אינה אטרקטיבית מספיק מבחינה כספית. היא הוסיפה כי עיתוי הנסיגה הוא חסר תום לב, בפרט שהקונים ידעו שהמוכרים מסתמכים על הטיוטה ופועלים לסילוק הערת אזהרה. בנסיבות אלה היה מקום עקרונית לפסוק לטובת המוכרים פיצויי הסתמכות, אך הסעד לא נתבע וגם אינו בסמכות בית המשפט המחוזי.

בסיכומו של דבר דחתה השופטת את התביעה ללא צו להוצאות.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין