בנם של התובעים נפטר ב-1998 בגיל שלושה חודשים. הם לא נכחו בהלוויה מכיוון שהשתייכו לחסידות גור. בשנת 2014 ולאחר שעזבו את החסידות, ביקשו לפקוד את הקבר אך חברה קדישא לא איתרה אותו. "מקרה אנושי ורגיש מאין כמוהו", כתב השופט, וקיבל את התביעה.
בנם של התובעים נולד בנובמבר 1997 אך למרבה הצער, נפטר כעבור שלושה חודשים.
לייעוץ בתחום:
עו"ד מנהלי
ההורים השתייכו אז לחסידות גור. על פי מנהגי הקהילה, כשהולך לעולמו תינוק בן חודשים ספורים ההורים לא משתתפים בטקס הקבורה, לא מקימים מצבה ולא פוקדים את הקבר.
התינוק נקבר בחלקת הילדים שבהר המנוחות בירושלים והוריו לא נכחו בהלוויה. הם גם לא פקדו את הקבר בשנים שלאחר מכן והתמקדו בהמשך חייהם.
בשנת 2013 עזבו ההורים את החסידות והחליטו לנסות לאתר את הקבר. הם פנו לחברה קדישא אך היא מסרה להם כי מיקום הקבר אינו ידוע לה, ואפשרה להם להקים מצבה בחלקה אחרת.
בצר להם, הגישו ההורים תביעה כנגד חברה קדישא, לפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה להם בשל חוסר יכולתה לאתר את הקבר.
לאחר שהוגשה התביעה עשתה חברה קדישא מאמץ להוכיח את מיקום הקבר. היא זימנה את הקברן שקבר את התינוק לעדות בבית המשפט, אשר על אף השנים שחלפו, זכר את המקרה והעיד כי מיקום הקבר זכור לו היטב.
החברה גם הגישה תרשים ישן של חלקת הילדים, בו צוין שם דומה לשם משפחתו של התינוק, וטענה כי מדובר ב"טעות סופר" ואין ספק כי מדובר בקבר הנכון, עליו הצביע גם הקברן. לכן, לטענתה, מכיוון שהקבר אותר בסופו של דבר, יש לדחות את התביעה.
ההורים לא השתכנעו מעדותו של הקברן ומהמסמכים, וטענו כי אין כל וודאות שאכן מדובר בקברו של בנם.
לא ניהלה רישום תקין
השופט מרדכי בורשטין מבית משפט השלום בירושלים ציין כי מכלול הראיות שהגישה הנתבעת ביססו את גרסתה לעניין מיקום הקבר.
לדברי השופט, הקברן העיד כי מיקום הקבר זכור לו היטב מכיוון שבמהלך שנות עבודתו הרבות טיפל בלוויות בודדות של תינוקות וילדים וכל אחד מהם טבוע אצלו "בלב ובאיברים". כמו כן, שנים קודם לפטירת בנם של התובעים הוא קבר באותה חלקה תינוק נוסף בראש השנה והמקרה נחקק בזיכרונו.
השופט הוסיף כי התרשים שהגישה הנתבעת תומך בעדות הקברן, אף שרק חלק משמות הנפטרים צוינו בו.
השופט הדגיש כי זכותם של קרובים לפקוד את קברו של יקירם היא חלק מזכות היסוד לשמירה על כבוד האדם. "הנתבעת לא ניהלה רישום תקין של חלקות הקבר ולא עקבה אחר מיקומם המדויק ובכך חדלה והתרשלה בניהול ובתפעול בית העלמין", כתב השופט, והזכיר שרק לאחר שהוגשה התביעה טרחה הנתבעת לאתר את מיקום הקבר המדויק.
מכיוון שהנתבעת הצליחה בסופו של דבר לאתר את הקבר, קבע השופט כי עליה לפצות את ההורים רק על התקופה בה לא התאפשר להם לדעת את מיקום קבר בנם, ולא ביחס לעתיד.
השופט העמיד את סכום הפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לתובעים על 50,000 שקל. הנתבעת חויבה בנוסף בהוצאות של 5,000 שקל ובשכ"ט עו"ד של 12,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד י. הוברמן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד י. ליברמן
* עורך דין רחמים צמח עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין