ביהמ"ש נגד משרד הפנים: "מפר פסיקה ביחס להורות לסבית"

השופטת הטיחה ביקורת נוקבת וחסרת תקדים ברשות האוכלוסין וההגירה, שדורשת צו הורות פסיקתי כתנאי לביסוס הורות של אם גנטית: "סותר פסיקות חלוטות"

"עצם העובדה שיש צורך להבהיר כי על המשיבים לכבד הכרעות שניתנו בבתי המשפט, מטרידה כשלעצמה": כך כתבה השופטת מיכל אגמון-גונן מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב ביחס להתנהלות שר הפנים, בכל הנוגע לרישום אם גנטית, כחלק מזוג לסבי, כהורה החל ממועד הלידה. השופטת, שהבהירה כי מדובר במדיניות הסותרת פסיקות חלוטות, הטילה על המדינה מאה אלף שקל הוצאות.

ברקע פסק הדין, שתי משפחות חד מיניות אשר כל אחת מהן הביאה ילד באמצעות הליך שנקרא ROPA - במסגרתו ביצית של בת-זוג אחת ("האם הגנטית") מופרית מזרע של תורם ומושתלת ברחמה של בת-הזוג השנייה, הנושאת את ההיריון ויולדת ("האם היולדת"). בתגובה לבקשתן לרשום את האם הגנטית במשרד הפנים כהורה מיום הלידה, נתקלו המשפחות בבקשה להצגת צו הורות פסיקתי, ומכאן העתירה.

לטענתן דרישה זו מנוגדת לחלוטין לפסיקות סופיות, שלפיהן פקיד הרישום אינו רשאי לדרוש צו הורות פסיקתי כתנאי לרישום האם הגנטית, אלא כל שעליו לבחון הוא האם הוכח הקשר הגנטי בין האם הגנטית ליילוד. הודגש כי מדובר בפסקי דין חלוטים שמשרד הפנים מחויב לפעול על-פיהם, ולא בהמלצה בלבד.

מנגד טענו המשיבים – שר הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה ופקיד הרישום על-פי חוק מרשם האוכלוסין – כי צו הורות פסיקתי הוא הכרחי לצורך קביעת הורות "באופן מהימן ואמין", כאשר מדובר בהליך משפטי מהיר, נגיש וזול יחסית. נטען שאין אפשרות להסתפק בקביעת הורות האם הגנטית מכוח סעד הצהרתי על בסיס הקשר הגנטי בלבד.

הפרת חובת ההגינות

אבל השופטת אגמון-גונן הדפה בשתי ידיה עמדה זו, תוך הטחת ביקורת נוקבת וחסרת תקדים במדינה, על תעוזתה לנסות ולהסביר הפרה בוטה ומפורשת של פסקי דין סופיים וחלוטים. "עצם העובדה שיש צורך להבהיר כי על המשיבים לכבד הכרעות שניתנו בבתי המשפט, מטרידה כשלעצמה", כתבה.

לעניין זה ציטטה השופטת משורת פסקי הדין הסותרת חזיתית לעמדת משרד הפנים, כי יש לדרוש מאם גנטית בהליך ROPA צו הורות פסיקתי. "זיקת האם הגנטית היא זיקה ביולוגית, ומשכך ככל שיוכח הקשר הגנטי – אין צורך בצו הורות מכונן", הודגש באחד מהם. בפסיקה נוספת הובהר כי "בעלת הזיקה הגנטית לא זקוקה לצו הורות פסיקתי", וכי "טובת הקטין מחייבת שלא יהיה כל הבדל בין שתי האימהות", אלא ששתיהן "יוכרו כהורי הקטינה סמוך ככל הניתן לאחר הלידה".

על הרקע הזה, הבהירה השופטת את המובן מאליו: שהמדינה מחויבת לפעול בהתאם לפסקי הדין החלוטים, כאשר דרישתה הנוכחית להציג צו הורות פסיקתי עולה כדי הפרה של אותן פסיקות. נקבע שעצם הדרישה מהעותרות להמציא צו הורות פסיקתי, כתנאי לבסיס הורות האם הגנטית, "מנוגדת לחובת ההגינות של הרשות המנהלית לפעול בשוויון".

עוד קבעה השופטת כי התנהלות הרשות פוגעת ביעילות, ומטילה עומס מיותר על בתי המשפט. צוין בהקשר הזה כי השופטים הנדרשים לעסוק בסוגיה הזו חדשות לבקרים "חוזרים ומדגישים בעצמם כי הנושא כבר נדון והוכרע, ומעלים תמיהה מדוע הנושא מגיע שוב לשולחנם".  

ברמת התוצאה קבעה השופטת כי משהוכחה זיקת האם הגנטית באחת המשפחות ליילוד, היא תירשם כאם הקטין ממועד לידתו, כאשר ביחס למשפחה הנוספת – נקבע שפקיד הרישום יבחן את המסמכים ואם ימצא שהעותרת אכן בעלת קשר גנטי לקטינה, היא תירשם כאימה מלידה. על רקע הביקורת הנוקבת שהוטחה במדינה, נפסקו לחובתה הוצאות חריגות בסך מאה אלף שקל.

• ב"כ העותרות: עו"ד דניאלה יעקובי
• ב"כ המשיבים: עו"ד דוד מרגליות (פמת"א)

לפסק הדין המלא בתיק עת"מ 17025-09-25

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.