מאת: עו"ד שחר זמלר
הכנסתם לאתר שלכם תמונות יפות? העליתם מצגת לרשת? רגע, אלה התמונות שלכם בכלל? כדאי לזכור, שזמינות המידע והיצירות הויזואליות לא הופכת אותם למותרים וחינמיים. אז כיצד להימנע מהפרת זכויות יוצרים וכיצד לפעול במקרה שתבעו אתכם על הפרה שכזו?
על-פי נתונים מאתר WEBBOS, מדי דקה עולים לרשת 571 אתרים חדשים, 347 בלוגים ו-48 שעות של וידאו מתווספות ליוטיוב.
מה שעד לא מזמן היה נחלתם של מומחים או אנשי מקצוע, הפך להיות זמין לכל דיכפין: שיטת "עשה זאת בעצמך" מאפשרת גם לאנשים, שאינם מבינים פקודה וחצי פקודה בשפות מחשב, לבנות בקלילות אתר אינטרנט, והשיטה אכן תופסת תאוצה בקרב עסקים קטנים רבים.
רבים מבוני האתרים הפרטיים "מורידים" תמונות או מעתיקים טקסטים ומכניסים אותם בקלות לאתר או לסרטונים שלהם, על ידי שימוש תכוף בשתי הפקודות הידועות לכל ינוקא: "קופי-פייסט".
רוב התמונות או הטקסטים מגיעים, כמובן, מ"גוגל" או ממנועי חיפוש אחרים, וזאת תוך חוסר ידיעה והבנה מוחלטים כי התמונות, הטקסטים, האייקונים, הציורים ולפעמים גם השירים, שהכנסתם לאתר החדש שלכם, מוגנים בזכויות יוצרים של מישהו ולפעמים אף משמשים כמלכודת רשת ל"טרף קל". מה זה אומר? תיכף נספר לכם.
הורדתי תמונות מגוגל או מכל מיני אתרים "חינמיים". אז מה?
כל תמונה, טקסט כתוב, יצירה ויזואלית או אחרת המצויה ברשת, לא משנה היכן מצאתם אותה ואיך הורדתם אותה, היא רכוש מוגן בזכויות יוצרים של מישהו. בשל כך, אין לעשות בה שום שימוש ציבורי או מסחרי שהוא, בלי אישור מהבעלים שלה.
זה מאוד מפתה להיכנס לאתרים של סוכנויות הצילום הגדולות, להוריד באופן פיראטי כמה תמונות שאתם ממש זקוקים להן ולהכניס אותן לאתר שלכם. אבל רגע לפני שאתם מקליקים שוב על "שמור תמונה בשם", עצרו רגע.
למה? מי "יעלה" עלי?
בעולם ובישראל קיימות חברות רבות, שעושות שימוש קבוע בתוכנות ריגול חכמות. התוכנות האלה יודעות לזהות את פרטיה של כל תמונה ותמונה וגם של טקסטים וחומרים אחרים. כך ניתן לאתר את מקום הימצאן של התמונות הללו באתרים שונים ברחבי הרשת. ברגע שתמונה נחשדת על ידי התוכנה כ"לא חוקית" - כלומר שהורדה או הועתקה ללא אישר מהבעלים שלה - החברות יודעות למי לפנות ואת מי לתבוע על הפרת זכות-יוצרים.
אבל הם בחו"ל ואני פה. מה כבר יכול לקרות?
החברות הללו, שטוענות שהן הבעלים החוקיים של התמונות או היצירות האמורות, עומדות על זכויותיהן בדרך הידועה: דרך הכיס. לאחר שהמפר יקבל מהן מכתב המודיע לו על הפרת הזכויות, הוא יידרש לתשלום פיצויים בסך אלפי עד עשרות אלפי שקלים, כהצעת פשרה מצדן. אם אתם חושבים שזוהי בריונות לשמה, אתם צודקים, אך כדאי שתדעו שהחוק מתיר להן לתבוע עד 100,000 ש"ח לכל הפרה ללא הוכחת נזק, כך שברור להן כי לא יהיה לאף אחד כלכלי להוציא סכומים לא מבוטלים על עורכי דין ובכך להסתכן ב"חוויה משפטית". יהיה תמיד עדיף לשלם כמה אלפי שקלים לחברות הללו, ולהמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה, וזהו המודל העסקי שלהן.
בדרך כלל וברוב המקרים, נתבעים רבים, שמעולם לא הסתבכו עם החוק, מתוארים בתהליך הזה כעבריינים וכגנבים, ובסופו של יום בוחרים לשלם את הפיצוי לחברות, ובלבד שהפרשה תסתיים ושהמשפטנים יניחו להם.
כיצד לפעול אם חברה ישראלית טוענת שהפרתי את זכויות היוצרים שלה?
קודם כל, אם אכן העתקתם, רצוי להסיר באופן מיידי את היצירה המועתקת מהאתר שלכם, שכן גם אם היצירה איננה שייכת לחברה הטוענת להפרת זכויות, היא שייכת לאדם או לגוף כלשהו.
במידה וקיבלתם מכתב התראה מעורך-דין מקומי, שטוען שהוא מייצג את הבעלים של יצירה שעשיתם בה שימוש לא חוקי, הדבר הראשון והחשוב ביותר שעליכם לעשות הוא לבקש שיציג בפניכם מסמכים מסוימים, בהתאם לסוג היצירה.
אם מדובר בתמונה, יש לבדוק האם החברה היא אכן בעלת הזכויות והאם קיים ברשותה "רישיון ייחודי" בתוקף לתמונה הספציפית, ו/או הסכם העברת בעלות הזכויות על שמה. כמו כן, יש לבדוק את קיומו של הסכם תקף עם הצלם. כדאי לזכור, כי הסכם המחאת זכויות, שהוא ייפוי כוח של בעל הזכויות ביצירה לאדם או לגוף כלשהו לתבוע בשמו, איננו תקף בחוק זכויות יוצרים בישראל. משמעות הדבר היא, שמי שפונה אליכם חייב להיות בעל הזכויות ביצירה האמורה.
במידה ומי שפונה אליכם הוא הצלם עצמו, יש לדרוש ממנו הוכחה שהתמונה אכן צולמה ממצלמתו: לכל תמונה יש פרטים מזהים, לפיהם ניתן לדעת בוודאות מאיזו מצלמה היא צולמה.
אם מדובר בטקסט, יש לבדוק את זהותו ופרטיו של כותב הטקסט המקורי. כמו כן יש לבדוק האם הוא מועסק על ידי החברה התובעת באמצעות הסכם עבודה והאם הטקסט נכתב על פי הזמנה או לצרכים כלליים.
ואם החברה יושבת בחו"ל?
אם מכתב ההתראה נשלח בשמה של חברה זרה מחו"ל - בין אם מדובר בתמונה או בטקסט - יש לבקש תחילה שיוצג בפניכם ייפוי-כוח להגיש תביעה בישראל, מתורגם לעברית וחתום ומאומת ע"י נוטריון ו/או נציג דיפלומטי או קונסולרי.
כמו כן, יש לבדוק כל מסמך שמוצג בפניכם בשפה זרה, כי עליו להיות מתורגם לעברית וחתום ומאומת ע"י נוטריון ו/או נציג דיפלומטי או קונסולרי. לאחר מכן, יש להמשיך ולבדוק את הפרטים הנוספים לעניין זכויות היוצרים עצמן, כפי שתואר לעיל, בדומה לחברה ישראלית.
במקרה והחלטתם ללכת למשפט, יש לדרוש מהחברה הזרה להפקיד סכום כסף בבית המשפט, שישמש כערובה לתשלום ההוצאות במידה והתביעה תידחה, וזאת מאחר שלחברות הזרות אין נכסים בישראל, מהם ניתן יהיה להיפרע. לחילופין, ניתן לבקש אישור של רואה-חשבון (שוב: מתורגם לעברית וחתום ומאומת ע"י נוטריון ו/או נציג דיפלומטי או קונסולרי).
אז כמה אני אצטרך לשלם בסוף?
אין צורך להיבהל מהסכומים האסטרונומים שמבקשים עורכי-הדין של בעלי הזכויות כתשלום לפיצויים: תביעות אלו מסתיימות, לעיתים קרובות, בקול ענות חלושה. אם קיבלתם מכתב התראה כאמור, מומלץ לפנות לעורך דין העוסק בתחום, שיערוך בדיקה בעניינכם. ייתכן והבדיקה תגלה שאינכם צריכים לשלם לחברות הנ"ל אף פרוטה.
לבית-המשפט יש שיקול נרחב ביותר במתן פיצוי ללא הוכחת נזק, וזאת מכוח סעיף 56(ב) לחוק זכויות יוצרים, במסגרתו נשקלים המשתנים הבאים:
1. היקף ההפרה
2. משך הזמן שבו בוצעה ההפרה
3. חומרת ההפרה
4. הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט
5. הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט
6. מאפייני פעילותו של הנתבע
7. טיב היחסים שבין הנתבע לתובע
8. תום לבו של הנתבע.
בדרך כלל, מדובר בעסקים קטנים ביותר שביצעו את ההפרה המדוברת, והתמונה או הטקסט שהו באתרם לתקופה קצרה ביותר. מכיוון שכך, ברוב המקרים לא מופק רווח כלשהו מאותה הפרה, ועל כן בית המשפט פוסק, בסופו של יום, פיצויים נמוכים ביותר, בטווח שבין אפס לכמה אלפי שקלים.
לסיכום
תמונות, טקסטים או יצירות אחרות, ש"מסתובבות" חופשי ברשת, אינן נחלת הכלל. כל יצירה שייכת לאדם או לגוף כלשהו ואין לעשות בה שימוש באתרכם הפרטי ללא שקיבלתם או רכשתם רשיון לעשות כן.
יחד עם זאת, אם קיבלתם התראה בעניין היצירה מעורך דין, אל לכם להיכנע ללחץ המשפטי המופעל נגדכם. לא בטוח שהיצירה שייכת למי שטוען לבעלות עליה וייתכן שהטוען לבעלות דורש מכם תשלום עבור יצירה שכלל אינה שלו. ובכל זאת - מומלץ מאוד כי תסירו את היצירה מאתרכם ללא שהות ותפנו לייעוץ משפטי.
* הכותב הוא עורך דין העוסק בקניין רוחני.
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.