הדירה רשומה על שם האישה אך בית המשפט קבע שהיא הייתה משותפת לה ולבעלה. טענת האישה כי לפי הסכם הממון הבעל היה זכאי לחצי מהנכס רק במקרה של פרידה ולא של מוות - נדחתה
השופטת אילת גולן-תבורי קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים נגד אשתו השנייה של אביהם המנוח. האב ואשתו רכשו יחד דירה בה חיו מאז 1997 ועד מותו של האב ב-2015. לאחר מותו טענה האישה שהדירה שלה בלבד. בהליך התברר שהדירה נרשמה על שם האישה ואמה משיקולים הנוגעים למשכנתה, אך לבני הזוג היה ברור שהיא משותפת, והאב היה שותף מלא לרכישה.
בכתב התביעה סיפרו האחים שאביהם ואשתו השנייה הכירו ב-1993 ונישאו ב-1999. כשנתיים לפני הנישואים הם ערכו הסכם ממון בו הסכימו לקנות דירת מגורים, כך שהאב יממן את חלקו ממכירת דירה בבעלותו, והאישה תיקח הלוואה לעולה חדשה.
ב-1997 האב ואשתו רכשו את הדירה מקבלן, בה גרו יחד עד לפטירתו לפני כ-6 שנים. האב מימן את חלקו ברכישת הדירה על ידי מכירת דירת מגורים קודמת שהייתה בבעלותו. האחים ציינו כי מאחר שנתבעת ואימה היו זכאיות להלוואת משכנתה בתנאים מועדפים כעולות חדשות, הדירה נרשמה על שמן מבחינה פורמאלית. עם זאת, היה ברור ומוסכם כי אביהם זכאי לחצי מהדירה.
בנסיבות אלה לטענתם, יש להורות שהאב המנוח זכאי להירשם כבעל מחצית הזכויות בדירה.
עוד טענו האחים כי מאז פטירת אביהם הנתבעת עושה שימוש ייחודי בדירה ויש לחייבה בדמי שימוש ראויים.
הנתבעת טענה מנגד כי לפי הסכם הממון למנוח יש זכות לקבל חצי מהדירה רק בעת גירושין או הפסקת החיים המשותפים, ולא בעת פטירה. לדבריה, מאחר שהם היו יחד עד לפטירתו, היורשים לא זכאים לתבוע זכויות בשמו. לשיטתה, אף שהמנוח לקח חלק פעיל ברכישת הדירה, היה ברור לו שהוא לא הבעלים, והרישום משקף את הדברים.
ראו בדירה נכס משותף
אך השופטת אילת גולן-תבורי מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה הבהירה כי כאשר אחד מבני הזוג מבקש להוכיח שיתוף בדירת המגורים, שהזכויות בה רשומות על שם בן הזוג השני, הרי שעליו להוכיח מעבר לחיי נישואים משותפים או ממושכים, כי התקיים בעניינם ״דבר מה נוסף״ שיכול להעיד על כוונת שיתוף ביחס לדירה.
השופטת הוסיפה כי לפי הפסיקה כאשר הוכחה השקעה כספית נכבדה, שהעידה על אותה כוונת שיתוף, נמצא שיש לקבוע שיתוף בנכס ספציפי .
לדבריה, במקרה זה מהתשתית הראייתית עולה כי בני הזוג התכוונו לשיתוף זכויות בדירה, אותה רכשו יחד, כשהמנוח מימן מחצית (ומעלה) מהתמורה, ובה גרו יחד במשך 18 שנה. היא הוסיפה כי הרישום נעשה על שם הנתבעת ואמה על מנת שהיא תוכל לקבל הלוואת משכנתה בתנאים מועדפים.
זאת ועוד, מהסכם הממון עולה כי שניהם ראו בדירה נכס משותף. בכך דחתה השופטת את הטענה כי השיתוף אינו חל לפי ההסכם במקרה של מוות.
לפיכך קבעה השופטת שהמנוח זכאי להירשם כבעלים של חצי מהזכויות בנכס. עוד היא קבעה שעל האלמנה לשלם לאחים דמי שימוש בסך 180,540 שקל, בגין השימוש הבלעדי שהיא עושה בנכס מאז מותו. עוד חויבה האלמנה להשיב לאחים 27,500 שקל שמשכה מחשבונו של האב בלילה בו נפטר ובימים שלאחר מכן.
הנתבעת חויבה בהוצאות בסך 25,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 29634-10-18
- ב״כ התובעים: עו״ד בעז קראוס, עו״ד עמית אלזם
- ב״כ הנתבעת: עו״ד איליה וייסברג, עו״ד קריסטינה מאירוב
עו״ד ניקול כספי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין