לפסק הדין בעניין עמית נ' בלר ואח'
המיצב 'חד גדיא' הינו תהלוכה של דמויות ועצמים אשר פוסלו ברשת ובנייר, הולבשו בכסות, ונצבעו בצבעים ססגוניים, כאשר בין הדמויות ניתן למצוא כאלה שנלקחו מהפיוט, אך לא רק. בתביעות הדדיות שהגישו הפסל והמאיירת שהיו מעורבים בהכנת המיצב, טענו שני הצדדים כי הם המעצבים הבלעדיים של המיצב, ודרשו פיצוי בגין פרסומים המציגים אותם בצורה שונה.
התובעת הינה אמנית המתמחה באיור, ואילו הנתבעים הינם אמן המתמחה בפיסול מברזל רשת ונייר ואשתו, שהינה אוצרת אומנות, אשר הגתה רעיון להקים מיצב בנושא "חד גדיא", אשר נקבע כי יוצג בתערוכה במוזיאון ארץ ישראל במהלך חג הפסח 2006. בעקבות זאת, פנו בני הזוג לתובעת ולאומן נוסף המתמחה בבניית יצירות, על מנת שייטלו חלק בהגשמת הרעיון תמורת 3,000 שקלים לכל אחד מהם. בעלון המתאר את המיצב, הוצגה התובעת כמאיירת והנתבע כפסל.
יום עבודה אחד לפני פתיחת התערוכה ולאחר שקיבלה בדואר פרסום של המיצב לפיו הנתבע הוא ה"מעצב" ואילו היא 'אמן משתתף' בלבד, התנתה התובעת את לקיחת המיצב מהסטודיו שלה בחתימת בני הזוג על מכתב דרישה בו הם מודיעים למוזיאון כי לא ניתן ביטוי הולם לתרומתה של התובעת במיצב, אך לאחר מכן הודיעו בני הזוג למוזיאון כי הם מבטלים את מכתב הדרישה. כשהגיעה התובעת למוזיאון לבצע תיקוני צבע, היא חתמה את חתימתה על המיצב בתוספת האות "C".
לטענת התובעת, היא זו שתכננה, עיצבה איירה וצבעה את הדמויות, כאשר הנתבע רק בנה את הקונסטרוקציה, ולכן היא המעצבת הבלעדית של המיצב, והצגת חלקה כמי שנטלה חלק רק באיור הדמויות מהווה הפרה של המוסכם. לטענתה, בראיונות עם עיתונאים בקשר עם המיצב, הציגו בני הזוג את חלקה כ"בנאית" בלבד, ולכן דרשה פיצוי של 123,728 ש"ח בגין הפרסומים המפרים ואת שכר עבודתה.
בני הזוג טענו כי המיצב הינו פרי יצירתם המקורית אשר הזכויות בו שייכות רק להם, וכי תפקידה של התובעת הצטמצם לצביעת הדמויות, בהתאם לעיצובם שלהם. בתביעה נגדית שהגישו, דרשו בני הזוג פיצוי של 144,000 ש"ח בגין הפרת הזכות המוסרית במיצב, רישום שם התובעת על המיצב, ונזקים שנגרמו מחמת התנהגותה.
השופט איתן אורנשטיין מבית המשפט המחוזי בת"א קבע כי לאור הראיות שהוצגו בפניו, ובהתאם לחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, לתובעת ולנתבעים זכויות משותפות במיצב, ולא ניתן לתת למי מהם מעמד של "מעצב" בלעדי של המיצב.
עוד נקבע, כי הכיתוב בעלון המוזיאון הוא נכון, וכי התובעת אינה יכולה להתנער מהסכמתה המפורשת לחלוקת הקרדיט כפי שבאה לידי ביטוי במכתב הדרישה שנוסח על ידה, בו היא גם מכירה בתרומת בני הזוג לעיצוב.
לעניין הפרסומים במדיה אודות המיצב, נקבע כי שני הצדדים היו מעורבים בידיעות בהן כל צד התיימר להציג את עצמו כמעצב המיצב, ולמזער את תפקיד משנהו, ולכן אין לחייבם בתשלום פיצויים הדדיים. לעניין שכרה של התובעת, נקבע כי 3,000 השקלים שהיתה אמורה לקבל קוזזו כדין, וזאת בעקבות הנזק שנגרם בעקבות חתימתה שלא כדין את שמה על הדמויות.
- ב"כ התובעים: עו"ד שוהם ועו"ד פינקלשטיין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שלם ועו"ד אלגלי
לפסק הדין בעניין עמית נ' בלר ואח'
למדור: קניין רוחני
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.