חייל ששירת כלוחם קרבי והמשיך לשירות קבע כנהג רכב מבצעי בגבול הצפון חלה בסכיזופרניה לאחר שלושה חודשי קבע. הוא הוכר כנכה צה"ל לאחר מאבק ממושך מול משרד הביטחון.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה את ערעורו של חייל על החלטת ועדת ערר מ-2017 שלא להכיר בו לפי חוק התגמולים בשל היעדר קשר סיבתי בין תנאי שירותו לבין מחלת הסכיזופרניה בה לקה. בית המשפט פסק כי המתחים להם היה חשוף הלוחם כנהג מבצעי ב-2001 בשילוב בידודו החברתי גרמו להתפרצות המחלה.
החייל שירת בסדיר כלוחם בגדוד הסיור המדברי בעזה. מיד בתום שירותו הוא התגייס לשירות קבע והוצב כנהג מבצעי לאורך גדר המערכת בגבול הצפון. כשלושה חודשים לאחר מכן התדרדר מצבו הנפשי. הוא אושפז בבית החולים ״זיו״ בצפת עם התקף פסיכוטי חריף ובהמשך אובחן כחולה סכיזופרניה.
תביעה שהגיש לקצין התגמולים ב-2002 בה ביקש להכיר בו כנכה צה״ל נדחתה. גם ועדת ערר לפי חוק הנכים שדנה בעניינו דחתה את תביעתו ואימצה את חוות דעת המומחה מטעמה שקבע כי מאחר שהלוחם לא חווה ״אירוע טראומטי חריג״ אין קשר סיבתי בין תנאי שירותו לבין מחלתו.
בערעור שהגיש הלוחם באמצעות עו״ד יפתח קיפרמן נטען כי הוועדה התעלמה מראיות מהן עולה בבירור כי שיבוצו בגדר המערכת בצפון בתקופה הביטחונית הקשה שלאחר הנסיגה מלבנון גרמה לו למתח עצום. בתקופה זו הוא שירת כנהג מבצעי, ולא נהג תובלה כפי שקבעה הוועדה, וחווה פחד מירי וחשש ממטעני חבלה וחטיפות על בסיס יומיומי.
בנוסף, לא הייתה התייחסות לכך שלאחר מעברו ליחידה בצפון חווה הלוחם בידוד חברתי ולעג מצד חבריו ליחידה, עקב היותו המוסלמי היחיד. זאת ועוד, הוכח כי מפקדיו נהגו עמו ביד קשוחה.
כל אלה לטענת ב״כ המערער היוו גורמי דחק והביאו להתפרצות המחלה. עו״ד קיפרמן הדגיש כי המחלה התפרצה שלושה חודשים בלבד לאחר תחילת שירות הקבע בצפון, מה שמחזק את המסקנה בדבר הקשר הסיבתי.
קצין התגמולים, שיוצג על ידי עו״ד יונתן בסאני, טען מנגד כי אין להתערב במסקנות הוועדה שכן תנאי שירותו של המערער לא היו יוצאי דופן ורוויי מתחים כפי שהוא טוען והוא לא הוכיח גורמי דחק נקודתיים בעלי עוצמה הקשורים לשירותו.
חשש תמידי
אך השופטים יגאל גריל, בטינה טאובר וגלית ציגלר קיבלו את הערעור. הם קבעו כי בתחילת שירותו בקבע הוצב המערער כנהג מבצעי בסיורים לאורך גדר המערכת ורק לאחר חודש וחצי הועבר לתפקיד נהג מנהלה בעקבות מצבו הנפשי.
השופטים כתבו כי מהעדויות עולה ששירותו של המערער בקבע היה בתקופה מתוחה של חשש תמידי ממארבי מחבלים וממטעני צד.
זאת ועוד, מתחילת שירות הקבע ועד לאשפוזו חלפה תקופה קצרה ביותר שהתאפיינה בשוני משמעותי לעומת שירות הסדיר, הן מבחינת המצב הביטחוני בגזרה והן מבחינת מצבו החברתי.
השופטים הוסיפו כי אמנם בשבועות שטרם אשפוזו של המערער לא היו אירועים טראומטיים חריגים אך מבחינה סובייקטיבית לגורמים הסביבתיים הייתה משמעות רבה עבורו ולנתון זה לא ניתן משקל מספק בחוות הדעת של המומחה ובפסק דינה של הוועדה.
בסיכומו של דבר קבעו השופטים כי יש קשר סיבתי בין תנאי שירותו של המערער לבין פרוץ מחלתו. פסק הדין של הוועדה בוטל וקצין התגמולים חויב בשכ״ט עו״ד בסך 8,000 שקל.
לפסק הדין בתיק 14560-02-18
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין