מעסיק שמפר את הוראות חוק עבודת נשים יצטרך לשלם על כך. זהו המסר שהועבר בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מפי השופט יוחנן כהן.
המעסיק טען אמנם שהחליט לפטר את העובדת שלו כי הייתה "עצלנית" ובכלל לא ידע שהיא בהיריון, אך השופט כהן קבע כי זה לא משנה: ברגע שנודע לו על ההיריון, היה עליו להחזיר את העובדת לעבודה או לבקש היתר לפיטורים. משלא עשה זאת – ישלם.
התובעת, שעבדה כקופאית במרכול הפועל בשדרות, פוטרה במאי 2014 וכשנה לאחר מכן הגישה את התביעה נגד בעל העסק באמצעות עו"ד צביקה הלפגוט. היא טענה כי פוטרה טלפונית, מספר ימים לאחר שסירבה להרים ארגז כבד בגלל ההיריון.
מאחר שמדובר בהפרה בוטה של חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, היא תבעה שורה של פיצויים בהם הפסדי שכר וזכויות סוציאליות, ופיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לה.
המעסיק שייצג את עצמו טען כי התביעה מרוקנת מתוכן שכן התובעת לא עבדה אצלו חצי שנה ברצף ולכן חוק עבודה נשים כלל לא חל על המקרה. (החוק חל רק על נשים שפוטרו אחרי שעבדו חצי שנה ומעלה במקום אחד).
הוא טען כי התובעת עבדה אצלו שתי תקופות: חודשיים בשנת 2013, שלאחריהם פוטרה, ועוד 4 חודשים בשנה שלאחר מכן, עד שפוטרה סופית משום שהזניחה את החנות. פיטורים אלה, לטענתו, לא נעשו בטלפון אלא בשיחה מפורטת פנים אל פנים. המעסיק טען כי לא ידע שהתובעת בהיריון כשפיטר אותה, שכן עדכנה על כך רק לאחר מכן.
אין דרישת רציפות
אלא שחוק עבודת נשים קובע במפורש שלא ניתן לפטר עובדת הרה ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים גם אם למעסיק נודע על ההיריון לאחר מעשה. השופט כהן הבהיר זאת בצורה ברורה מיד לאחר שדחה את טענת הנתבע לגבי חוק עבודת נשים.
בהקשר זה השופט קבע כי סך כל התקופה שהתובעת עבדה אצל הנתבע עמדה על 6.5 חודשים. היא אמנם לא עבדה אצלו חצי שנה ברצף, אולם החוק לא דורש "רציפות".
"התובעת 'עבדה' הלכה למעשה, יותר מ-6 חודשים 'אצל אותו מעביד' ו'באותו מקום עבודה', ועל כן חלות עליה הוראות חוק עבודת נשים", פסק השופט. מכאן שאם לא ניתן היתר מהממונה – הפיטורים לא היו חוקיים.
"בהלכה הפסוקה הובהר כי החובה לקבל היתר לפיטורים נובעת מעצם היותה של העובדת בהריון במועד הפיטורים, ואינה תלוי בידיעתו של המעסיק על כך", כתב השופט וקבע כי ברגע שנודע לנתבע על ההיריון היה עליו להחזיר את התובעת לעבודה או לפנות לממונה.
השופט כהן קיבל לפיכך את כל דרישות התובעת, ופסק לה בין היתר, פיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת מיום הפיטורים ועד מועד הלידה, וכן בחודשיים שלאחר חופשת הלידה (התקופה המוגנת שבה אסור לפטר עובדת שחזרה מחופשת לידה). בנוסף נפסקו לה השלמת זכויות סוציאליות, פיצוי על היעדר שימוע ועוד.
בנוסף לכל אלה השופט פסק לתובעת גם פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות על הפגיעה בכבודה וההשפלה שעברה. השופט ציין כי פיצוי זה נועד בין היתר להרתיע מעסיקים מפני פיטורי עובדים מחמת אפליה.
בסך הכל ישלם המעסיק לתובעת 79,518 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט של 10,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
לייעוץ עורך דין דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין