בית הדין הרבני קיבל באחרונה תביעת כתובה של אישה שבעלה היה בחובות ונפטר לאחרונה. בזכות פסק הדין חלקו של הבעל בדירתם המשותפת יעבור לאישה ולא לנושים.
בני הזוג נישאו ב-1972 והביאו לעולם ארבעה ילדים. מערכת היחסים ביניהם הייתה רצופת סכסוכים ומריבות. במהלך השנים הוצא כנגד הבעל צו הרחקה בשל טענות לאלימות ואחד מילדיהם אף ביקש לעבור בדיקת רקמות לאחר שהבעל טען כי אינו בנו (בבדיקה נמצא כי הטענה חסרת שחר).
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
לאחר כ-10 שנות נישואין הבעל עזב את דירתם המשותפת ולא חזר. שני בני הזוג הגישו תביעות גירושין אך אלו נזנחו על ידם ולא הסתיימו בגט. כך יצא שבני הזוג נותרו נשואים 30 שנה נוספות לאחר הפרידה.
ב-2012 הבעל חידש את תביעת הגירושין. האישה הגישה מצידה תביעה לקבלת דמי הכתובה שלה בסך 126,000 לירות.
לנוכח הפירוד הארוך והיחסים המתוחים בית הדין חייב את בני הזוג להתגרש ובחודש נובמבר 2012 הם סוף סוף התגרשו. סוכם כי עניין הכתובה יידון לאחר הגירושין.
לעניין הכתובה האישה טענה כי היא זכאית לקבל אותה שכן האשם בפרידה היה הבעל שנהג להתעמר בה ו"רעה בשדות זרים".
הבעל הציג גרסה שונה וטען שהאישה נהגה לצאת ל"בר" מסוים תוך הזנחת הטיפול בבית ובילדים. הוא הוסיף כי היא ואחיה נהגו כלפיו באלימות וזה היה הרקע לפרידה.
תוך כדי כתיבת פסק הדין הבעל נפטר. בנסיבות אלה האישה הודיעה לבית הדין כי לבעלה חובות רבים למוסד לביטוח לאומי (עקב אי תשלום מזונות לילדיהם) ולנושים שונים המבקשים לעקל את חלקו בדירתם המשותפת. האישה ביקשה שבית הדין יפסוק שהיא זכאית לכתובתה וכי היא יכולה לממש אותה כך שמחצית הדירה הרשומה על שם הבעל תעבור אליה.
פשרה בין הגישות
הרב אייל יוסף מבית הדין הרבני בחיפה ציין כי לנוכח חלוף הזמן שני בני הזוג התקשו להוכיח את המניע לפרידה.
לדבריו, מכיוון שלא הוכח שהאישה הפסידה את כתובתה – היא זכאית לקבל אותה והיא רשאית לגבות אותה מעיזבונו של הבעל.
באשר לשווי הכתובה התעוררה השאלה כיצד להעריך את אותם 126,000 לירות. הדיין הסביר כי על פי הפוסקים יש כמה שיטות מרכזיות. לפי גישה אחת, אין להצמיד את סכום הכתובה כלל והבעל חייב רק ב-12.6 שקל. גישה שנייה אומרת כי יש להצמיד את הסכום לדולר ובתחשיב להיום מדובר על כ-300,000 שקל. על פי גישה שלישית, ההצמדה צריכה להיות למדד יוקר המחיה והסכום כיום שווה ל-700,000 שקל.
הדיין הציג גישות נוספות אך בסופו של דבר נקט במעין פשרה בין כולן וקבע כי שווי הכתובה נע בין 350,000 שקל ל-400,000 שקל.
מאחר ששווי הדירה המשותפת הוערך ב-500,000-600,000 שקל קבע הדיין כי האישה זכאית לגבות את כתובתה מחלקו של הבעל בדירה ויכולה לגשת לרשם המקרקעין ולרשום את כל הדירה על שמה.
הרב דוד בר שלטון ואב בית הדין הרב דניאל אדרי הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ התובעת: עו"ד טליה שקולניק־קרייר
- ב"כ הנתבע: עו"ד קרלוס קנכט
* עורך דין שרון סגל עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין