כתובה, המוחזקות בה ושיערוך כתובה שנקובות בה לירות

בפנינו תביעת כתובה.

הצדדים היו נשואים כדמו"י כארבעים שנה – מיום ח' בניסן תשל"ב (22.3.1972) – מהן שלושים שנה בפירוד. מנישואים אלו נולדו ארבעה ילדים כולם בגירים. בפני בית הדין התקיימו דיונים רבים במשך שלושים שנה בהרכבים שונים.

בפני הרכב בית הדין דנן הופיעו הצדדים בתביעת הגירושין של הבעל ובתביעת הכתובה של האישה. סך הכתובה 126,000 לירות. הרכב בית הדין דנן חייב את הצדדים להתגרש לאור הפירוד הארוך ולאור היחסים המתוחים שביניהם. הצדדים התגרשו בבית הדין ביום י"א כסלו תשע"ג (26.11.2012) כשהם מסכימים שהדיונים בתביעת הכתובה יתקיימו לאחר סידור הגט ולאחר ההכרעה בתביעות שהגישו זה נגד זה בבית המשפט.

באמצע כתיבת פסק דין זה נמסר לבית הדין כי הבעל הלך לעולמו.

לבקשת ב"כ האישה התקיים דיון לאחר הודעה זו. ב"כ האישה טענה כי לאיש חובות למוסד לביטוח לאומי ולנושים שונים המבקשים לעקל את חלקו בדירה ולכן היא מבקשת:

א. שבית הדין יפסוק כי האישה זכאית לכתובתה ותגבה אותה מחלקו של הבעל בדירה.

ב. עוד יפסוק בית הדין כי סך הכתובה – 126,000 לירות שווה ערך למחצית הדירה ברחוב [...]

עובדות והליכים

בית הדין עיין בתיקי הצדדים הנמצאים בארכיון בית הדין. תחילתו של הסכסוך בבקשה משותפת לגירושין שהגישו הצדדים בשנת תשמ"א (1981), הצדדים לא הופיעו ובית הדין סגר את התיק.

ביום י"ט באייר תשמ"ב (12.5.1982) הגישה האישה תביעת גירושין ובקשה למתן צו הרחקה נגד הבעל. הבעל לא הופיע לדיון. לטענת האישה, הצדדים היו נשואים (אז) כעשר שנים ולהם ארבעה ילדים, הבעל התעמר בה, רעה בשדות זרים ואף הפליא בה את מכותיו וגרם לה חבלה בעין. לדבריה, מיד לאחר המקרה עזבה את הבית למשך שבוע.

בית הדין קבע מועד לדיון ליום ג' בסיוון תשמ"ב (25.5.1982), הבעל לא הופיע ובית הדין הוציא נגדו צו הרחקה האוסר עליו להיכנס לדירת הצדדים ברחוב [...] בפועל הבעל נשאר בבית ועזב רק לאחר כמה חודשים ומאז לא חזר הביתה.

האישה זנחה את תביעת הגירושין אולם הגישה תביעה למזונות ילדים. הבעל לא הופיע גם לדיון זה. בית הדין פסק לאישה מזונות עבור הילדים במעמד צד אחד. הבעל לא שילם והאישה גבתה את תשלום מזונות הילדים באמצעות המוסד לביטוח לאומי. הבעל צבר חובות למוסד לביטוח לאומי ולרשויות שונות ולנושים שונים, ההוצאה לפועל החלה לעקל מקצת מהמטלטלים שהיו בבית האישה. ביום א' בניסן תשמ"ג (15.3.1983) החלה האישה לנהל תביעות נגד הבעל ונגד הוצאה לפועל בבקשה לפסק דין הצהרתי כי המטלטלים שנמצאים בבית שייכים לה ולא לבעל. בית המשפט נעתר לבקשתה והכריז כי המטלטלים הנמצאים בבית האישה שייכים לה.

ביום כ"ה בניסן תשמ"ו (4.5.1986) הגיש הבעל תביעת גירושין. בכתב התביעה כתב הבעל כי עזב את הבית ארבע שנים קודם והוא משלם מזונות לילדים בסך 200 ש"ח דרך המוסד לביטוח לאומי. לדבריו, היה מוכן לוותר על חלקו בדירה אם יעברו הבנות לקיבוץ והבנים לפנימייה והמזונות ישולמו ישירות למוסדות החינוך. נקבע דיון ליום י"ז באלול תשמ"ו (21.9.1986). כמה ימים קודם לדיון הגיש הבעל בקשה לדחיית מועד הדיון – לדבריו, ביום זה היה אמור להימצא בשירות מילואים. נקבע דיון למועד אחר. גם במקרה זה לא הופיעו הצדדים לדיון וזנח את תביעת הגירושין.

ביום כ"ט בטבת תשנ"א (15.1.1991) הגישה האישה תביעה להגדלת מזונות הילדים. לדבריה, הבעל לא שילם לה מזונות עבור הילדים. ביום י"א באדר תשנ"א (25.2.1991) התקיים דיון, האישה הופיעה אך הבעל לא הופיע. בית הדין קבע דיון נוסף ליום ט' בניסן תשנ"א (24.3.1991) ולזמן את הבעל בצו הבאה. ביום ט' בניסן תשנ"א (24.3.1991) הופיעה האישה והבעל לא הופיע. נקבע דיון נוסף ליום כ"ג באייר תשנ"א (7.5.1991) גם אז לא התייצב הבעל בבית הדין ומשום כך בית הדין נעתר לבקשת האישה להגדלת מזונות הילדים וקבע מזונות בסך 1,000 ש"ח.

חובות הבעל למוסד לביטוח לאומי ולנושים שונים הלכו ותפחו. נושים רבים הגישו תביעות נגד הבעל. בשנת 2010 ניהל הבעל הליכים לפשיטת רגל בבית המשפט בטענה שהוא אדם חולה שאינו יכול לעבוד. נגדו נהלה האישה הליכים לביטול פשיטת רגל – להוכיח כי הבעל הוא אדם בריא ואף עובד ומרוויח יפה. טענת האישה הייתה אם יתקיים הליך הפש"ר הרי שתהיה היא חשופה לתביעות הנושים והדבר היחידי שממנו יוכלו לגבות יהיה חלקו של הבעל בדירת הצדדים. בתאריך ט' באדר א' תשע"ד (9.2.2014) ביטל בית המשפט את הליך הפש"ר של הבעל וחובות הבעל חזרו לרבוץ עליו.

ביום י"ח באדר ב' תשע"א (24.3.2011) לאחר כשלושים שנה של פירוד, חידש הבעל את תביעת הגירושין.

ביום כ"ו בתשרי תשע"ב (24.10.11) הגישו הצדדים תביעות הדדיות לבית המשפט. האישה הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי שלפיו היא הבעלים היחידי של הדירה ברחוב [...], הואיל ולדבריה שילמה היא לבדה כל השנים את המשכנתה על הדירה. הבעל הגיש תביעה לדמי שימוש ראויים בגין שימוש האישה בחלקו בדירה.

ביום כ"ז בשבט תשע"ב (20.2.12) הגישה האישה תביעה לכתובה.