השופט נפתלי שילה דחה באחרונה את בקשת הנאמן להורות לכלל להשיב את הכספים שקיזזה ב-2010 לטובת כלל הנושים, וקבע שהקיזוז נעשה בהתאם לפקודת פשיטת הרגל.
אדם שהיה מבוטח בחברת "כלל" נטל ממנה הלוואה ב-2005 תוך משכון פוליסות הביטוח הפנסיוני שלו לטובתה – כבטוחה להחזר ההלוואה. שנתיים מאוחר יותר נקלע האיש למשבר כלכלי עקב חובות רבים וניתן צו כינוס לנכסיו במסגרת הליכי פשיטת רגל.
ב-2010 ומאחר שההלוואה לא הוחזרה קיזזה "כלל" את יתרת החוב מכספי הפוליסות המופקדים אצלה.
בנסיבות אלה הגיש הנאמן שהופקד על ניהול נכסי החייב בקשה להשבת הכספים שקוזזו לקופת הכינוס, על מנת שישמשו לטובת כלל הנושים.
בתגובה לבקשה טענה "כלל" היא הייתה זכאית לקזז את הכספים בהתאם לפקודת פשיטת הרגל ולהסכם בינה לבין החייב.
היא הוסיפה שכספי הפוליסה של המבוטח הפכו למשכון עקב ההלוואה ובנסיבות אלה יש לראות בה "נושה מובטחת" שרשאית הייתה לממש את המשכון ולהעביר את הכספים לבעלותה.
הנאמן השיב של"כלל" לא הייתה זכות לקזז את הכספים מאחר שכשניתן צו הכינוס החייב טרם הגיע לגיל פרישה והחוב של כלל כלפיו טרם הבשיל. בנסיבות אלה לשיטתו, מדובר ב"חוב מותנה" שאינו ניתן לקיזוז על פי הפקודה.
הוא הוסיף שיש לדחות את טענות החברה בעניין המשכון מאחר שברגע שהחייב העביר לכלל את הכספים לצורך החיסכון הפנסיוני שלו, הם יצאו מבעלותו ונותרה בידיו רק זכות חוזית שלא ניתן "להפקיד" בידי החברה כמשכון.
זאת ועוד, אם רצתה החברה למשכן את אותה זכות חוזית היה עליה לרשום אותה ברשם המשכונות כדי שיינתן לה תוקף ביחס ליתר הנושים.
לא נושה מובטחת
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עמדת הנאמן בסוגיית המשכון וקבע שהשעבוד שהעניק החייב ל"כלל" אינו של הכספים שהפקיד אצלה אלא של זכויותיו החוזיות לקבלת הכספים בעתיד. לפיכך לדבריו לא ניתן לקבוע שהכספים הם "משכון" שהופקד בידי כלל ושהיא יכולה הייתה לממש.
לדבריו, מאחר שכלל לא רשמה את "המשכון" הוא אינו תקף כלפי נושים אחרים ולא ניתן לראות בה נושה מובטחת.
השופט הסביר שפקודת פשיטת הרגל מכירה בזכותו של נושה שהופקד בידיו נכס כמשכון לממש אותו רק כשמדובר בנכס מוחשי שהחזקה בו עברה לנושה באופן שאינו מטעה צדדים שלישיים לחשוב שהנכס עדיין ברשות בעליו המקורי.
מנגד, כשמדובר בנכסים לא מוחשיים, כמו זכויות חוזיות, המשכון יהיה תקף רק אם נרשם ברשם המשכונות באופן שצדדים שלישיים יכולים להיות מודעים אליו.
אולם למרות כל זאת, השופט הכיר בזכות הקיזוז של כלל. השופט ציין שכלל הסכימה לתת את ההלוואה למבוטח על בסיס יתרת זכות בפוליסה שלו ולכן מדובר ב"אשראי הדדי" בין הצדדים, הניתן לקיזוז לפי הפקודה.
עוד לדבריו, העובדה שלפי תנאי הפוליסה החייב היה רשאי למשוך את הכספים טרם גיל הפרישה מלמדת שלכלל הייתה זכות קיזוז כבר במועד מתן צו הכינוס.
בנסיבות אלה דחה השופט את בקשת הנאמן.
- ב"כ המבקש: בעצמו
- ב"כ המשיבים: עו"ד שמואל קזס, עו"ד תומר אשרי
* עו"ד שוקרי פקס עוסק בפשיטות רגל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין