המקרה התרחש ב-1985, כשהתובע היה פעוט בן שלוש ושמונה חודשים. שופטת בימ"ש השלום בת"א קבעה: "ההתרשלות פגעה בהסתברות העולה על 50% בסיכויי ההחלמה של התובע ולכן הוא זכאי לפיצוי מלא".
הורי התובע, אז פעוט, הגיעו למיון בי"ח שיבא עם תלונות על כאבי בטן. היה זה לפני כ-32 שנה. האורולוג התורן שגה ואִבחן "מיימת" (הצטברות מים סביב האשך), ושחרר אותם עם המלצות לטיפול.
יממה וחצי לאחר מכן הם חזרו אל בית החולים, כשהפעוט סובל מכאבים ומתקשה לעמוד. הפעם הוא נותח לאחר מספר שעות. התברר שהוא סבל מ"תסביב אשך" – תופעה שבה מתפתל האשך על צינור הזרע ונגרמת חסימה של אספקת דם, לעתים עד כדי נמק האשך ואובדנו. שנים לאחר מכן, לפני גיוסו לצה"ל, התברר שגם אשכו הימני נמק וכפועל יוצא הוא איבד את פוריותו.
בתביעת רשלנות רפואית שהגיש בשנת 2007 בבימ"ש השלום בתל-אביב, הוא דרש פיצויים על נכויות פיסיות ונפשיות, פגיעות תפקודיות ונזקים נוספים.
מטבע הדברים, פסק דינה של השופטת יעל הניג עסק רובו ככולו בניתוח המצב הרפואי וטענות הצדדים, שהגישו חוות דעת בתחום הכירורגיה, האורולוגיה והפסיכיאטריה. בנוסף, הוגשו חוות דעת אורולוג ופסיכיאטר של מומחים מטעם בית המשפט.
התובע טען בין היתר כי הצוות התרשל באבחון התסביב ובשל כך לא נותח בזמן שבו עוד ניתן היה להציל את האשך השמאלי. גם האשך הימני נמק לטענתו כתוצאה מטיפול רשלני ומהיעדר מעקב ראוי.
מנגד, המדינה טענה בין היתר כי הטעות באבחון מהווה טעות סבירה בשיקול הדעת ואינה בגדר התרשלות.
לחלופין נטען כי אין קשר סיבתי בין התרשלות באבחנה מבדלת לבין נמק האשך, היות שהתובע הובא לחדר מיון כעבור למעלה מ-24 שעות מתחילת התסמינים, בשלב שבו ממילא כבר אפסו הסיכויים להצלת האשך.
למה הרופא לא זומן?
השופטת הניג קבעה כי המדינה התרשלה בכל הקשור לנזק שנגרם באשך השמאלי. לאחר שתיארה את הדעות השונות לעומקן, השופטת השתכנעה כי החמצת התסביב מקורה בהתרשלות בתהליך האבחנה המבדלת, כולל הימנעות הצוות מהחשת התובע למה שנקרא "ניתוח חוקר". בהקשר זה השופטת ציינה כי הנתונים הרפואיים לא שללו קיומו של תסביב, כך שהאבחנה החד משמעית של מיימת לקתה בחוסר סבירות.
השופטת הוסיפה כי "משקלם של נתונים נסיבתיים אלה מתגבר נוכח הימנעותה הבלתי מוסברת של המדינה מהעדת הצוות הרפואי. לא ניתן להפריז בפועלה של ההימנעות נגד המדינה בנסיבות כאלה".
לגבי הקשר הסיבתי השופטת ציינה כי "ניתן כיום לקבוע שההתרשלות פגעה בהסתברות העולה על 50% בסיכויי ההחלמה של התובע ולכן הוא זכאי לפיצוי מלא".
לעומת זאת, השופטת קבעה כי התובע לא ביסס קשר בין האירועים שנדונו לבין נמק האשך הימני, לנוכח דעתו של מומחה ביהמ"ש שסבר שאין מספיק סימוכין לפגיעה של אשך בריא כתוצאה מהשארת אשך פגוע בגוף.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את המדינה בפיצויים בסך 420,000 שקל עבור כאב וסבל, הפסדי השתכרות, וכן עזרה והוצאות רפואיות. המדינה אף חויבה בשכ"ט עו"ד בסך 98,280 שקל, בתוספת שכ"ט מומחים והוצאות משפט.
בתוך כך השופטת מתחה ביקורת על המדינה כשציינה כי טיעוניה כללו "ניסוחים בוטים ומיותרים".
- ב"כ התובע: עו"ד תומר בכר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רפאל גלס
עו"ד דפנה צדיקריו אלי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין