במסגרת הסכם קומבינציה נקבע כי יזמית נדל"ן תקבל את דירותיה עד ספטמבר 2016. בפועל היא קיבלה אותן באפריל 2018. טענת שותפתה להסכם כי ויתרה על זכות תביעה בנושא – נדחתה.
בית משפט השלום בתל-אביב פסק לאחרונה כחצי מיליון שקל פיצויים ליזמית הבנייה "רזידנס מ.נ." על איחור של כשנה וחצי במסירת שתי דירות בפרויקט "כוכב הצפון" בעיר לפי הסכם קומבינציה שנחתם בינה לבין חברת הנדל"ן "ס.י.אבן יזמות". טענתה של "אבן יזמות" כי "רזידנס" הייתה מנועה מלהגיש נגדה תביעה בנושא נוכח תוספת להסכם שנחתמה ביניהן נדחתה לאחר שהשופט אבי שליו קבע כי פרשנותה לתוכן התוספת משוללת היגיון מסחרי.
שתי יזמיות הבנייה חתמו ב-2013 על הסכם קומבינציה לבניית הבניין, ובמסגרתו התחייבה "אבן יזמות" להשיג היתר בנייה בתוך 75 יום. לאחר שחלו עיכובים בנושא, נחתמה בין החברות תוספת להסכם שדחתה את מועד מסירת הדירות ל"רזידנס" מאוגוסט 2015 לספטמבר 2016 תמורת פיצוי של 100 אלף שקל.
אלא שספטמבר 2016 חלף עבר לו ורזידנס עדיין לא קיבלה שתיים מתוך ארבעת הדירות שרכשה. ביוני 2017 היא התייאשה מלחכות ותבעה פיצוי על איחור במסירה לפי הוראות חוק המכר (דירות). בתחילת 2018 ותוך כדי ניהול התביעה הודיעה רזידנס על קבלת הדירות.
טענת ההגנה המרכזית של "אבן יזמות" מפני התביעה הייתה כי התוספת להסכם ביטלה את התחייבותה לפיצוי על איחור במסירה לפי ההסכם המקורי, שכן בתוספת נקבע במפורש כי עם קבלת הפיצויים מוותרת רזידנס על כל תביעה או טענה בנוגע למועד סיום הבנייה ומסירת הדירות.
"אין קונה שיסכים להסדר כזה"
אולם השופט שליו קבע כי הפרשנות המוצעת לתוספת לא משתלבת עם נוסח הדברים הכולל ואף משוללת היגיון מסחרי. "הפרשנות הסבירה היחידה האפשרית", לשיטתו, היא שהתובעת ויתרה על תביעת פיצוי נוסף אם הנתבעת תעמוד במועד המסירה החדש – ספטמבר 2016 – והוויתור לא חל על התקופה שלאחר מכן.
לא הגיוני, קבע, שהתובעת הסכימה לפיצוי של 100 אלף שקל על מועד מסירה לא ידוע שמאפשר לנתבעת להתעכב ללא הגבלת זמן. "אין קונה שיסכים להסדר כזה", כתב, "וקל וחומר שלא התובעת, כמי שעוסקת ביזום מקרקעין ושמנהליה בעלי ניסיון רב בתחום".
"לא יעלה על הדעת", המשיך השופט, "שהצדדים יקבעו חיוב חוזי מהותי בדבר מועד מסירה, ללא כל סנקציה בגין הפרתו".
יתרה מזו, השופט הדגיש כי מי שניסח את התוספת הזו היו שני עורכי דין מקצועיים ומיומנים שלו היו רוצים לבטל את האפשרות לפיצוי על איחור במסירה אחרי ספטמבר 2016 היו כותבים זאת מפורשת.
מכאן נקבע שלתובעת מגיע פיצוי על האיחור שממועד המסירה הנדחה ועד למסירה בפועל.
באשר לסכום הפיצוי קיבל השופט את הערכת שווי דמי השכירות מטעם התובעת והעמיד אותם על 10,000 שקל בחודש לכל דירה.
לפי התחשיב בחוק המכר לתובעת מגיעים פי 1.5 מדמי השכירות החודשית לשמונת חודשי האיחור הראשונים, ומכפלה של 1.25 לשמונה וחצי החודשים הנוספים.
בהתאם לכך נפסק התובעת תפוצה ב-226,250 שקל לכל דירה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממאי 2017. בנוסף ישולמו לתובעת הוצאות המשפט המלאות ושכר טרחת עו"ד של 25,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עורך דין אליעזר פודורובסקי, עו"ד שי קורן
- ב"כ הנתבעת: עדי כהן, עו"ד מקרקעין
עו"ד אבי ששו
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין