ילדה אובחנה עם אוטיזם – אמה ביקשה לדון מחדש בזמני השהות

האם טענה כי נטל גידול הילדה בת ה-7, הסובלת גם מאפילפסיה, מקשה עליה להתפרנס בזמן שהגרוש ממשיך לעשות חיל בעבודתו. השופט קבע ש"טעות בכדאיות העסקה" לא מצדיקה לבטל ההסכם ממון

בית המשפט למשפחה בקריות דחה לאחרונה תביעה לביטול הסכם ממון אשר קובע זמני שהות. האם, שעל פי ההסכם שוהה יותר זמן עם הבת, סיפרה כי מאז הגירושים בתה אובחנה על הרצף האוטיסטי והדבר מקשה עליה לנהל חיים נורמליים. בנסיבות אלה היא עתרה "לחשב מסלול מחדש" בכל הנוגע לזמני השהות ולערב יותר את האב בחיי בתו. השופט ניר זיתוני קבע שאין לכך הצדקה.

הצדדים היו נשואים זה לזו והביאו לעולם את בתם אך בשלב מסוים יחסיהם עלו על שרטון והם התגרשו. בנובמבר 2020 הם חתמו על הסכם ממון שקבע כי מתוך שבועיים, 8 ימים תשהה הילדה אצל אמה ו-6 ימים אצל אביה. ההסכם אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.

כשנה וחצי בלבד לאחר מכן הגישה האם את תביעתה לביטול ההסכם. היא סיפרה כי חצי שנה אחרי הגירושים אובחנה בתה על הרצף האוטיסטי, והטיפול בה הפך לכבד מנשוא. האישה הוסיפה כי פנתה לגרוש שלה על מנת להציע לו להיות מעורב יותר בחיי בתו, ולחלופין לוותר על חלקו בקצבת הנכות של הילדה כדי לממן שמרטפית שתסייע לה – אלא שהוא סירב לכל אחת מההצעות.

האישה טענה כי בעוד האב ממשיך להתקדם בעבודתו, היא עומדת במקום ונאלצת להקריב מעצמה למען בתם. היא הדגישה שלמרות כותרת ההליך, אין ברצונה לבטל את ההסכם אלא בסך הכול לשנות את הסדרי השהות.

מנגד טען האב שגרושתו אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו – גם לעתור לביטול ההסכם וגם לבקש את הותרתו על כנו תוך שינוי רכיב השהות בלבד. לגופו של עניין הוא טען כי מצבה הבריאותי של הבת היה ידוע לצדדים עוד לפני הגירושים, כך שלא מדובר בשינוי נסיבות שמצדיק את ביטול ההסכם.

מצופה מהאב להתגמש

השופט זיתוני קבע שהאישה לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה פגם כלשהו בהסכם הממון המצדיק את ביטולו. זאת משום שהאם הודתה במפורש בכתב התביעה כי בטרם נפרדה מבעלה, בתם הוכרה כבעלת צרכים מיוחדים בצירוף מחלת אפילפסיה פעילה, כאשר במועד הפרידה וחתימת ההסכם היא אף הוכרה כנכה בביטוח הלאומי ובעקבות כך הוכרה זכאות לקצבת ילד נכה.

עוד כתב השופט כי התובעת מודה שמצבה הבריאותי של הילדה היה ידוע לצדדים עובר לחתימה. לדבריו, "כלל הנתונים הרלוונטיים עמדו בפני הצדדים ואלה האחרונים גיבשו הסכמות בהתאם. ככל וכיום השלכות זמני השהות המוסכמים אינן מתאימות או מערימות קשיים על חיי אחד הצדדים, אזי אינני סבור כי מדובר בטעמים המצדיקים ביטול ההסכם".

השופט הדגיש שהוא ער לקשיים אותם מעלה האישה, בכל הנוגע לאיחורים לעבודתה ואף להפסדי ימי עבודה שלמים כתוצאה מהטיפול בבתה. אלא שמאחר שהמצב הרפואי היה ידוע להורים, לא מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק לפתוח מחדש הסכמות שנחתמו ואושרו בערכאה שיפוטית. השופט תיאר את מוכנותה של האם לשהות מוגברת עם בתה, כ"טעות בכדאיות העסקה" אשר אינה מאפשרת, כידוע, לבטל הסכמות חוזיות.

לצד זאת העיר השופטת כי מצופה מהאב שלא לעמוד בדווקנות על זכויותיו מכוח ההסכם, אלא לנהוג בגמישות ובהתחשבות הדדית כלפי גרושתו, על מנת לשמור על טובת בתו.

בסופו של יום דחה השופט את התביעה וחייב את האם לשלם לאב הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.

• ב"כ האם: עו"ד שיר שמעון
• ב"כ האב: עו"ד דפנה פלר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין