האיש עזב את הדירה המשותפת שחלק עם זוגתו במשך כעשור, ובתגובה האישה תבעה מחצית מהרכוש שלו, שכולל חשבונות בנק בשוויץ ומספר נכסי נדל"ן. בנוסף, היא דרשה מזונות לכל החיים. מה קבע ביהמ"ש?
האישה הייתה כבת 47 שנים כשהכירה אלמן כבן 58. הקשר בין השניים התהדק וב-2001 הם עברו לחיות יחד. כך, במשך כעשר שנים, עד שמערכת היחסים הלכה והתערערה וב-2011 האיש עזב את הבית.
לייעוץ בתחום המשפחה:
עורך דין דיני משפחה
האישה, שטענה כי היו ידועים בציבור מזה כ-14 שנה, הגישה נגדו שתי תביעות: האחת רכושית, בה ביקשה מחצית מכל הנכסים, הזכויות והכספים שצבר האיש – אדם אמיד ביותר – במשך החיים המשותפים. בשנייה היא תבעה מזונות של 26,125 שקל לכל החיים, בטענה שהורגלה לרמת חיים גבוהה.
לטענתה, במהלך שנות הזוגיות צבר הנתבע נכסים וזכויות רבים, בהם דירות וכספים בארץ ובחו"ל. כמי שהייתה שותפה מלאה לחייו האישיים והכלכליים היא זכאית למחצית מהרכוש.
הנתבע ביקש לדחות את התביעה, שלטענתו הוגשה בחוסר תום לב. מרב נכסיו, טען, נצברו מירושת אשתו והוריו המנוחים ומעבודה קשה, הרבה לפני שהכיר את התובעת. הנתבע טען כי הזוגיות החלה רק ב-2001, ועמד על כך שמעולם לא היה בינו לבין התובעת שיתוף כלכלי.
לדבריו, הם החלו את הקשר כאנשים מבוגרים ועצמאיים, שלכל אחד נכסים משלו, והיה ברור כי אין להם נגיעה זה בנכסיו של זו. כמו כן, לאורך כל שנות הזוגיות חלוקת ההוצאות ביניהם הייתה ברורה: הוא נשא בהוצאות שוטפות והתובעת שילמה שכר דירה.
הנתבע הוסיף שהאישה אינה מסכנה אלא בעלת ממון ונכסים, ולכן היא לא זקוקה למזונות.
תכלית שיקומית
השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קבעה כי בני הזוג הפכו לידועים בציבור כשעברו לחיות ביחד. רק אז התגבשו היסודות המהותיים לשם קביעת יחסי ידועים בציבור: חיי משפחה ומשק בית משותף.
עצם מעמדה של התובעת כידועה בציבור, הוסיפה השופטת, אינו מזכה אותה אוטומטית ברכושו של הנתבע. היה עליה להוכיח כי כוונה לשיתוף בנכסים בכלל או בנכס מסוים בפרט, אך היא לא צלחה משוכה זו: "הוכח כי הצדדים נהגו בהפרדה רכושית ביניהם... וכי כל אחד מהצדדים ניהל את ענייניו וכספיו ללא התערבותו של האחר".
השופטת הוסיפה כי התובעת עצמה לא שיתפה את הנתבע בענייניה הכספיים והעובדה שכשהעניקה לו כספים דרשה ממנו לחתום על מסמך הלוואה ולהחזיר לה את הכסף עם ריבית סותרת את העמדה השיתופית שלה כעת.
לסיכום הסוגיה הרכושית קבעה השופטת כי למעט הרכב בו השתמשה התובעת, שבו יחלקו הצדדים חצי-חצי, אין לתובעת כל זכאות לנתח מרכושו של הנתבע.
עם זאת, השופטת סברה שהתובעת כן זכאית למזונות, אם כי לתקופה קצובה והרבה פחות משביקשה.
השופטת עמדה על תכליתם השיקומית של מזונות ידועים בציבור, שנועדו לאפשר לבן זוג שפיתח תלות כלכלית בבן זוגו, תקופת הסתגלות לאחר הפרידה. במקרה הנוכחי, הנתבע הודה שהוציא על התובעת כ-4 מיליון שקל (כ-33 אלף שקל בחודש) לאורך החיים המשותפים, כך שנראה שהיא פיתחה בו תלות מסוימת.
מהצד השני, גם לא מדובר באישה שנמצאת על סף רעב, כך שהמזונות ייפסקו לתקופה קצרה בלבד ורק כדי לאפשר לתובעת להתאושש מהקשר ותוך התחשבות בכך שמבחינה רכושית היא יצאה כמעט בלא כלום.
משכך, החליטה השופטת לפסוק לתובעת, על דרך האומדן, מזונות חודשיים של 5,000 שקל למשך שנה וחצי. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד דרורה רמיגולסקי סגל, עו"ד אורית בוצר
- ב"כ הנתבע: עו"ד איריס אילוטוביץ'-סגל
* עו"ד ישראל חיות עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין