צעירים שבילו לילה אחד ביחד תבעו אחד את השני: הוא בטענה שקראה לו "אנס" בפייסבוק, והיא בתביעה לפיצויים על נזקי גוף ונפש. השופטת שוכנעה שהשניים קיימו יחסים מתוך הסכמה הדדית, מלאה וחופשית, וחייבה אותה לשלם לו.
בפסק דין שהותר לפרסום באחרונה, השופטת הבכירה רחל ערקובי מבית משפט השלום בתל-אביב הכריעה בתביעות הדדיות בין שני צעירים – הוא הגיש תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות בטענה שכתבה לחבריו בפייסבוק שהוא "אנס", ואילו היא בתביעה נגדית לפיצויים על נזקי גוף ונפש, בה טענה כי הוא אנס אותה פעמיים.
לאחר שניתחה את הראיות והעדויות על פני עשרות עמודים, השופטת ערקובי קיבלה את גרסת התובע שלפיה המעשים נעשו בהסכמתה המלאה והחופשית של הנתבעת, וקבעה כי הנתבעת אינה יכולה לחסות בצלן של ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.
השניים הכירו דרך אפליקציות היכרויות ונפגשו בשעת לילה מאוחרת ליד ביתה של הנתבעת. משם הם נסעו אל ביתו של התובע, שם הם שוחחו, עישנו גראס, ולאחר "התגפפות מוסכמת" כולל מין אוראלי, בוצעה חדירה לגופה של הנתבעת. היא נשארה ללון אצלו, ולמחרת בבוקר בוצעה חדירה נוספת בגופה.
שלושה ימים לאחר מכן היא פנתה למשטרה בטענה שנאנסה פעמיים. התובע נחקר בחשד לאונס, אולם כחודש לאחר מכן תיק החקירה נסגר בשל "חוסר ראיות". מאוחר יותר, סיבת הסגירה שונתה ל"חוסר אשמה".
כעבור כשנה וחצי, הנתבעת שלחה הודעות לחבריו של התובע בפייסבוק, וכתבה כי הוא אנס.
בתביעתו טען התובע כי גם בלילה וגם בבוקר יחסי המין היו מיוזמת הנתבעת, וכי גרסתה בדבר אונס התגבשה לאחר שנאלצה לתת דין וחשבון לחבר שלה לשעבר.
התובע אף טען כי התלונה במשטרה שיבשה קשות את חייו, אך מכיוון שעבר תאונת דרכים קשה, החליט לשים את העניין מאחוריו.
עוד הוא טען כי כשנה וחצי לאחר מכן קיבל פניות מחברים ובני משפחה שסיפרו לו על הודעות הנתבעת, שהכתימו את שמו בקלון של אנס.
הנתבעת טענה כי שני האירועים היו אונס לכל דבר. בנוגע לאירוע הראשון, היא טענה כי התגפפה בהסכמה אך הבהירה לתובע שאינה מעוניינת לשכב עמו שכן רק יום קודם לכן נפרדה מחבר שלה. עוד היא טענה בין היתר כי לאחר מכן השעה היתה מאוחרת ולא היו אוטובוסים. אשר לאירוע השני, נטען כי התובע שוב אנס אותה, אף שביקשה שיפסיק.
"היה קשוב"
השופטת ערקובי ניסתה להתחקות אחר פרטי הלילה. בסופו של דבר, היא שוכנעה כי הנתבעת, המאופיינת בהתנהלות אימפולסיבית ואמביוולנטית, פעלה מתוך הסכמה חופשית ומלאה, וכתבה כי "כפי שעולה מהתנהגותה הנתבעת הייתה בשליטה מלאה בביצוע המעשים, היא אשר הכתיבה את הקצב כשמצאתי כי התובע היה קשוב לבקשותיה במסגרת האירועים".
בתו כך השופטת דחתה את טענת הנתבעת שלפיה התנתה את קיום יחסי המין בשימוש בקונדום, ולפיכך חדירת התובע לגופה ללא קונדום מהווה עבירת אינוס. "לא מצאתי כל אינדיקציה חיצונית לא בראיות שהונחו בפניי ולא לאחר התרשמותי מעדותה של הנתבעת בעצמה, כי מדובר בסיטואציה בה יחסי המין ללא קונדום נכפו על הנתבעת על ידי התובע", כתבה.
השופטת הוסיפה כי עדויות הצדדים בזמן אמת בחקירתם במשטרה מתיישת עם גרסת התובע שלפיה החדירה בוצעה בהסכמה.
בנוגע להודעות, השופטת סברה שקשה לומר שהדבר נעשה בתום לב, וציינה כי ככל הנראה הנתבעת פעלה מתוך כוונה לפגוע בתובע, בשל חרטה או אי השלמה עם מעשיה.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד עזרא גולדמן עוסק/ת ב- לשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין