לפסק הדין בעניין האחים וקסמן תעשיות בע"מ נגד צבי שמיר
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה כספית לפיצויים ללא הוכחת נזק, ולמתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים לעשות שימוש בסוד המסחרי של התובעת - חברה העוסקת בין היתר בייצור ושיווק של כסאות אודיטוריום וקולנוע, וזאת לאחר שנקבע כי לא הוכח קיומו של סוד מסחרי.
התובעת עוסקת בייצור, יבוא ושיווק של ריהוט משרדי ובין היתר מייצרת ומשווקת כסאות אודיטוריום וקולנוע, כאשר לטענתה, מדובר בכסאות אודיטוריום מיוחדים משני דגמים יחודיים, אשר המידע על אופן ייצורם הוא סודי, מצוי אצל התובעת בלבד, ונשמר על-ידי עובדיה בסודיות. בעקבות זכייתה במכרז להספקת כסאות אודיטוריום בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, התקינה התובעת את שני הכיסאות במקום לצורך הדגמה, אולם יום אחד גילתה כי הכיסאות נעלמו, ובדיקה העלתה כי אדם שהתחזה כנציג מטעמה לקח את הכיסאות. בעקבות זאת, הגישה התובעת תלונה במשטרה, ולאחר שהאדם שלקח את הכיסאות זוהה, הוציאה המשטרה צו חיפוש במפעל בו הוא מועסק העוסק אף הוא בייצור ושיווק של ריהוט משרדי, ושם איתרה המשטרה את אחד הדגמים.
בתביעה שהגישה נגד העובד שלקח את הכיסאות והחברה בה הוא הועסק, טענה התובעת לגזל סודה המסחרי בניגוד לחוק עוולות מסחריות, כאשר לטענתה, מדובר במידע עסקי שאיננו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על-ידי אחרים, ודרשה פיצוי של 100,000 ש"ח עבור כל אחד מן הכיסאות.
העובד שלקח את הכיסאות טען כי ביקר במקום בו היו הכיסאות על מנת להכין הצעות מחיר מטעם החברה בה עבד לפרטי ריהוט שונים ומשהבחין בכסא אודיטוריום שהיה מונח בין פריטי ריהוט שונים, שאל את המנהל במקום לפשר הדבר, וזה שאל אותו אם יוכל לספק כסאות כאלו ונענה לבקשתו לקחת את הכסא למספר ימים על מנת לבחון עלויות. לטענתו, לא היה על הכיסא כל מידע אודות התובעת, ובכל מקרה, כשהציג את הכיסא בפני החברה בה עבד, נאמר לו כי החברה אינה מעוניינת בריהוט מסוג זה. לטענתו, בשום שלב לא ניסה להסתיר או להכחיש את לקיחת הכסא ומדובר במעשה שנעשה באור יום באישור מלא של המנהל במקום. תיק המשטרה נסגר לטענתו, בעילה שנסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה.
החברה שנתבעה טענה כי היא אינה מייצרת כלל כסא אודיטוריום אלא מייבאת אותו בשלמותו מסין, וכי אותו עובד (שכבר חדל להיות עובד שלה), הציג את הדגם שלקח מיוזמתו, ונענה כי אין בכך עניין לחברה.
השופט נעם סולברג דחה כאמור את התביעה. ראשית, קבע השופט כי הוא מעדיף את גרסת התובעת לנסיבות העלמות הכיסא, וזאת בין היתר מאחר והעובד שלקח את הכיסא לא הזמין עדים שיתמכו בגרסתו, וכן על סמך סרטי המצלמות שתיעדו את האירוע.
עם זאת, נקבע כי יש לדחות את התביעה, מאחר והתובעת לא הוכיחה קיומו של סוד מסחרי, שכן מלבד אמירת מנהלת התובעת כי מדובר בסוד מסחרי, לא הובאה כל ראיה קבילה לכך, ובכלל זאת, לא הובאה טבלת השוואה מסוג כלשהו, מידע חיצוני, או ראיה ממשית אחרת על מנת להעיד כי מדובר במידע עסקי השונה מן הקיים בשוק. בנוסף נקבע, כי לא מתקיים רכיב ההגדרה של סוד מסחרי - "ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על-ידי אחרים", וכך גם לא מתקיימת הדרישה כי בעליו של הסוד נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו.
בנסיבות העניין, כל צד חויב בהוצאותיו הוא.
לפסק הדין בעניין האחים וקסמן תעשיות בע"מ נגד צבי שמיר
למדור: קניין רוחני
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.