1. תביעה כספית לפיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, ולמתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים לעשות שימוש בסוד המסחרי של התובעת.
2. התובעת עוסקת בייצור, יבוא ושיווק של ריהוט משרדי ובין היתר מייצרת ומשווקת כסאות אודיטוריום וקולנוע. הנתבעת 2 עוסקת גם היא בייצור ושיווק של ריהוט משרדי, ובה עובד הנתבע 1. קודם לכן היה הנתבע 1 בעלים של חברת שמיר ריהוט 92 בע"מ, אשר עסקה גם היא בייצור ושיווק רהיטים.
3. לטענת התובעת, חלק נכבד מקו הייצור במפעלה בפתח תקווה הוא תכנון, פיתוח וייצור של כסאות אודיטוריום מיוחדים. הדגם האחד הוא "רחף" ובו מנגנון יחודי שפיתחה התובעת אשר מחזיר אוטומטית את המושב כלפי השולחן כשהוא מותיר רווח של כשני ס"מ בין המושב לבין השולחן; מנגנון שקט ועמיד. גם מושב הכסא הוא יחודי בזכות מפרק עליון המאפשר ליושב על הכסא גמישות וישיבה נוחה וממושכת. הדגם השני הוא "ארקדיה". יחודו בשימושו הן ככסא לכיתת לימוד בעל משטח כתיבה, הן ככסא לאודיטוריום ללא משטח, ובכך הוא מהווה כסא רב-תכליתי. משטח הכתיבה מתקפל לתוך כיס ומוסתר בתוכו, ומאפשר קיפול אוטומטי בשעה של צורך בפינוי מיידי. לבד מן היתרון הבטיחותי, מושב הכסא מתקפל עם הקימה ממנו באופן אוטומטי באמצעות משקולת. לטענת התובעת מדובר בפיתוח, עיצוב, ייצור ושיווק של כסאות ה"רחף" ודגמי ה"ארקדיה" באופן יחודי. המידע על אופן ייצור הכסאות הוא סודי, מצוי אצל התובעת בלבד, ונשמר על-ידי עובדיה בסודיות.
4. התובעת זכתה במכרז להספקת כסאות אודיטוריום בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים. שני כסאות יוצרו באופן מיוחד והותאמו באופן פרטני לדרישות האדריכל ולמידות האולם והכיתות בבית הספר, על מנת לקבל את אישורו של המזמין בטרם תחילת הייצור הסדרתי. התובעת התקינה את שני הכסאות מדגם "רחף" ומדגם "ארקדיה" לצורך הדגמה. ביום בהיר אחד גילתה התובעת כי שני הדגמים נעלמו ממקומם. בדיקתה העלתה כי אדם שהתחזה כנציג מטעמה לקח את הכסאות. אותו אדם צולם במצלמות האבטחה במקום וזוהה כנתבע 1. הוא נכנס אל המקום כשמברג בידו ונצפה יוצא שלוש פעמים בהפרשים של דקות ספורות. פעם אחת עם כסא "ארקדיה" בידיו, פעם שנייה עם רגל וכסא "רחף" צד ימין בידיו, ובפעם השלישית עם רגל וכסא "רחף" צד שמאל. התובעת הגישה תלונה במשטרה. לאחר שהנתבע 1 זוהה, הוציאה המשטרה צו חיפוש במפעלה של הנתבעת 2, שם איתרה את כסא ה"ארקדיה". כסא ה"רחף" לא אותר. בעקבות חקירת המשטרה הוחזר כסא ה"ארקדיה" לרשות התובעת.
5. לטענת התובעת גזלו הנתבעים את סודה המסחרי, בניגוד לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999.
ללא פירוק הכסא לגורמים אין ניתן לדעת מהן השיטות המיוחדות שבהן נוקטת התובעת. פירוק הכסא לגורמים זו הדרך היחידה להעתיק את הכסא כפי שהוא מיוצר על-ידי התובעת. לשם כך, לטענת התובעת, נגנבו הכסאות. מדובר במידע עסקי שאיננו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על-ידי אחרים. סודיות המידע מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו. בעלי המידע העסקי נוקטים באמצעים סבירים לצורך שמירת סודיותו. הצורה הייחודית שבה נוקטת התובעת לשם יצור הכסאות והחומרים המיוחדים שבהם היא משתמשת, הריהם סוד מסחרי יחודי. התובעת לא נתנה לגורם כלשהו את זכות השימוש בו, וזהו היתרון העסקי המשמעותי לתובעת על מנת שיהיה לה מוצר יחודי המשווק בארץ רק באמצעותה. לטענת התובעת, גזילת הסוד המסחרי מזכה אותה בפיצוי כספי בסך של 100 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק, עבור כסא ה"רחף", ו-100 אלף ש"ח עבור כסא ה"ארקדיה".
עד כאן עיקרי טענות התובעת.
6. מנגד טוען הנתבע 1 כי בהיותו בעל רקע ומוניטין בתחום הריהוט, ובהכירו את בית הספר הגבוה לטכנולוגיה, ביקר שם על מנת להכין הצעות מחיר מטעם הנתבעת 2 לפרטי ריהוט שונים. הנתבע 1 ראה עובדים במקום אשר עסקו בפינוי חלקי ריהוט ומדפים. שם הבחין הנתבע 1 בכסא אודיטוריום שהיה מונח בין יתר פריטי הריהוט. לשאלתו את המנהל במקום נענה הנתבע 1, לדבריו, כי בית הספר הגבוה לטכנולוגיה שוקל רכישה של כסאות מסוג זה. אותו מנהל שאל את הנתבע 1 אם יוכל לספק כסאות כאלו ובאיזו עלות. הנתבע 1 שאל אם יוכל לקחת את הכסא למספר ימים על מנת לבחון עלויות אפשריות לייבוא של כסא מסוג זה. לאחר שנענה בחיוב, ולאחר שנתבקש להחזיר את הכסא לאחר שיבחן אותו, לקח הנתבע 1 את הכסא. לא היה על הכסא כל מידע על התובעת, לא מדבקה, לא תווית, ולא ניתן היה לקשר בינו לבין התובעת. למחרת הציג הנתבע 1 את הכסא בפני הנתבעת 2 על מנת לברר אם תוכל לייבא כסאות מסוג זה. הגורם האחראי אצל הנתבעת 2 אמר שזו אינה מעוניינת בריהוט מסוג זה, משום שחלקו היה מעץ, בניגוד לכסא שמייצרת הנתבעת 2, וקיים חשש שחלקי עץ יחייבו טיפול ושירות, ילקו בבעיות עמידות ועוד. כיוון שכך, נעטף הכסא בניילון, ללא כל שימוש בו, אצל הנתבעת 2, עד לנסיעתו הבאה של הנתבע 1 לירושלים. חקירת המשטרה נפתחה לפני שהיה סיפק לנתבע 2 להחזיר את הכסא. תיק החקירה במשטרה נסגר בעילה "נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירתך/העמדתך לדין". לטענת הנתבעים, דגמי ה"רחף" וה"ארקדיה" מוכרים בעולם הריהוט, ואין בהם חידוש כלשהו. חברות ריהוט רבות מוכרות דגמים אלה מזה שנים רבות.
7. לטענת הנתבע 1, לא ניסה בשום שלב להסתיר או להכחיש את לקיחת כסא ה"ארקדיה". לא מדובר במעשה שנעשה במחשכים אלא באור יום, בגלוי; לא בגניבה, אלא באישור מלא של המנהל במקום. לטענתו לא עשה שימוש כלשהו בכסא ה"ארקדיה". הכסא לא פורק לשם העתקת מנגנוניו. לטענת הנתבע 1, לא ניסה לגזול מידע כלשהו מהתובעת וגם בפועל לא עשה דבר לשם כך. כל אשר עשה, עשה באופן עצמאי, מטעמו, על-פי שיקול דעת מוחלט שלו ולא לפי בקשת הנתבעת 2 או מי מטעמה.
8. הנתבעת 2 טוענת כי עיסוקה הוא בתחום הריהוט המשרדי המובהק. כסאות ה"רחף" וה"ארקדיה" אינם מעיקרי עיסוקה, והם רק מוצרי לוואי לריהוט המשרדי שמוכרת הנתבעת 2. הנתבעת 2 אינה מייצרת כלל כסא אודיטוריום אלא מייבאת אותו בשלמותו מסין. הנתבע 1 עבד בתקופה הרלבנטית אצל הנתבעת 2, אך חדל להיות עובד שלה לאחר שהתברר לשני הצדדים כי הם מעוניינים להתעסק בתחומי ריהוט שונים. כנראה שהנתבע 1 אכן הציג אצל הנתבעת 2 את הכסא שהתברר בדיעבד שהוא מדגם ה"ארקדיה" שמייצרת התובעת, על מנת שהנתבעת 2 תשקול יבוא של כסאות מסוג זה מחו"ל. באותו מעמד הובהר לנתבע 1 שאין לנתבעת 2 עניין לעסוק בייבוא של כסאות עם חלקי עץ כי הניסיון מלמד שהכסאות הללו דורשים תחזוקה שוטפת, טיפול בשריטות, ואלה גורמים פעמים רבות לחוסר שביעות רצון אצל הלקוחות. בכסא של התובעת לא נעשה כל שימוש אצל הנתבעת 2, לבטח לא פורק כדי לגלות את יחודיותו הנטענת.
עד כאן עיקרי טענות הנתבעים.
9. במה שנוגע לנסיבות הגעת כסאה של התובעת למפעלה של הנתבעת 2, באמצעות הנתבע 1, דומני כי גרסתה של התובעת היא הנכונה. הדבר נלמד מצפייה בסרטי מצלמות האבטחה, מן העדויות ומהגיון הדברים. לגרסתו של הנתבע 1 לא באו תימוכין בסרטי המצלמות, ולא בעדויות. לפי גרסתו, מצופה היה שיזמין עדים, בין היתר מעובדי בית הספר הגבוה לטכנולוגיה, על מנת לתמוך בגרסתו, אך הוא לא עשה כן. פרק הזמן שבו נצפה בסרטי המצלמות, מתיישב עם גרסת התובעת ולא עם גרסתו-שלו. במישור המהימנות, אני מבכר את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע 1. זה מצדו סיבך כנראה לחינם גם את הנתבעת 2. אינני רואה צורך להכריע אם מדובר ב"גנבה" או "לקיחה", או כל מינוח אחר. גם אם מעשה פלילי לא היה כאן, טעם מר נותר, אך לא אפרט מעבר לכך משום שהדבר איננו נדרש לצורך פסק הדין.
10. ברם, גם אם במה שנוגע למסכת העובדתית, ידה של התובעת על העליונה, הרי שבמישור המשפטי, הדין עם הנתבעים. על-פי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, "סוד מסחרי" הריהו"'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". אך זאת לדעת, כי אין די בטענה על קיומו של סוד מסחרי. יש צורך להביא ראיה לשם כך. מנהלת התובעת טענה בתצהירה (סעיפים 28-29) "על-פי עצה משפטית שקיבלתי, הכסאות עונים להגדרתו של סוד מסחרי על-פי החוק, שכן הם עונים על שלושת התנאים הבאים: ... מידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על-ידי אחרים... סודיות המידע מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו... בעלי המידע העסקי נוקט באמצעים סבירים לצורך שמירת סודותיו... לכן, על-פי עצה משפטית שקיבלתי הצורה הייחודית בה נוקטת התובעת לייצור הכסאות והחומרים המיוחדים בהם משתמשת התובעת הנם סוד מסחרי ייחודי של התובעת אשר לא נתנה לגורם כלשהו את זכות השימוש בו, ובוודאי שאינה נחלת הרבים, על כל זאת מעידה התנהגות הנתבעים אשר גנבו את הדגמים על מנת לחקותם". מדובר בטענה בעלמא. מבלי לגרוע מכישוריה של התובעת כמנהלת התובעת, הרי שהשכלתה המקצועית היא בתחומי האנתרופולוגיה והעבודה. לא מפיה נוכל ללמוד אם מדובר בסוד מסחרי, אם לאו. מצדה של התובעת לא הובאה טבלת השוואה מסוג כלשהו, מידע חיצוני, או ראיה ממשית אחרת על מנת להעיד כי מדובר במידע עסקי השונה מן הקיים בשוק. זולת אמירתה של מנהלת התובעת, שאינה מהנדסת ולא אדריכלית, לא הובא דבר. הנתבעים הכחישו את דבריה, הצביעו על קטלוגים, וציינו דגמי כסאות דומים, על מנת לשכנע שאין יחוד בדגמי ה"רחף" וה"ארקדיה" הנדונים. בתצהירו של הנתבע 1 רשימה ארוכה של כסאות דומים והוא לא עומת בחקירתו עם טענתו-זו ועם דוגמאות שהביא לביסוסה. הצדדים הכחישו אפוא זה את זה בעדויותיהם, וראיה קבילה בעלת משקל להוכחת קיומו של סוד מסחרי בדגמי ה"רחף" וה"ארקדיה" של התובעת, לא הובאה.
11. מנהלת התובעת העידה שדגמי כסאות ה"רחף" וה"ארקדיה" מופצים באלפים. אחד מהם מיוצר באיטליה. ניתן אפוא לראות ולבחון את הכסאות הללו בארץ ובחו"ל. ב"כ הנתבעים טען בצדק כי לא מתקיים רכיב ההגדרה הנ"ל "ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על-ידי אחרים". פירוק הכסא אורך דקות אחדות. על פני הדברים אין קושי לפרק כסא מאלו הממוקמים במקומות רבים, בתי ספר, מכללות, אוניברסיטאות ועוד, או אף לרכוש כסא שכזה, על מנת לפרקו וללמוד את מנגנון הפעולה שלו. אין לדגמי הכסאות הללו מעטפת מיוחדת אשר דורשת אמצעים מיוחדים.
12. מנהלת התובעת העידה כאמור על איכויות דגמי הכסאות הללו ועל טיבה של התובעת. אך לא הובאה ראיה לכך שהסודיות "מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו", כנדרש בהגדרת "סוד מסחרי" כנ"ל. לא הובאו ראיות על נתוני מכירות, פרוייקטים ושאר פרטים עסקיים רלבנטיים. מקובל במקומותינו שמנהלי חברות ואנשי שיווק טוענים על החברה שבה הם מועסקים כי היא הטובה ביותר, וכי כסאות שהיא מייצרת הם מעולים. ברם, טענות שיווקיות אינן ראיות משפטיות.
13. דומני, כי גם הסיפא של הגדרת "סוד מסחרי" הנ"ל, אינה מתקיימת בנסיבות העניין דנן: "ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". התובעת לא עשתה כן. לדברי מנהלת התובעת, אין זה מקובל ולא נהוג בענף הריהוט. גבי דידי, יתכן שכך, יתכן אחרת. מכל מקום, היתה זו בחירה מודעת של התובעת שלא לנקוט אמצעים על מנת לשמור על הסודיות הנטענת. לא נרשם פטנט ולא מדגם. אם אכן מדובר בדבר יחודי, הדרך היא פשוטה לכאורה לרשום את הדבר הזה במרשם המתנהל על-פי חוק.
14. למעלה מן הצורך, ובהתבסס על האמור בסעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, אשר החריג 'הנדסה חוזרת' מגזל סוד מסחרי, אציין כי גם עניין זה עשוי לפעול לכאורה בנסיבות העניין לזכות הנתבעים. זו הוראתו של סעיף 6:
"(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: