"הייתי 30 שנה עקרת בית, ובעלי לשעבר הגיע לשכר של יותר מ-200 אלף שקל", סיפרה האישה, שתזכה לפיצוי חד פעמי. מנגד, תביעתה למזונות משקמים נדחתה
גבר שלטענת פרודתו מרוויח 200,000 שקל בחודש יפצה אותה חד-פעמית ב-230,000 שקל, עבור שלושים שנותיה כעקרת בית - כך נקבע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בחדרה. השופטת עינת גלעד משולם נימקה את החלטתה בפערי ההשתכרות הדרמטיים בין בני הזוג לשעבר. ניסיון האישה לקבל מהאקס סכומים נוספים במסגרת תביעתה ל"מזונות משקמים" - נדחה.
הצדדים הכירו בשנות נעוריהם ומיסדו את הקשר ביניהם בשנת 1990. במשך כל תקופת הנישואים האישה לא עבדה והייתה אחראית באופן מלא על ניהול הבית וגידול שני ילדיהם. הבעל, מנגד, התקדם מקצועית בחברה בינלאומית והגיע לשכר גבוה, שכלל בונוסים משמעותיים וחבילות מניות. כיום הוא עובד בשלוחת החברה שבגרמניה.
בשלב מסוים עלו יחסי הצדדים על שרטון, כאשר במאי 2020 - אחרי שלושים שנות נישואים - עזב הבעל את הבית. בתביעה שהגיש, באמצעות עו"ד חיה לזר-נוטקין, עתר האיש להורות על פירוק השיתוף בדירה בדרך של מכירתה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר.
האישה, שיוצגה על-ידי עו"ד צילה טמיר, התנגדה לפירוק השיתוף בטענה שמשמעותו הותרתה והשארת בנה, הסובל מהפרעת קשב קשה, ללא קורת גג. עוד טענה שהיא זכאית לפיצוי בשל פערי ההשתכרות העצומים בינה לבין בעלה לשעבר: לדבריה בעוד היא ויתרה על קריירה משלה ושימשה במהלך הנישואים כעקרת בית - עשה הפרוד שלה חיל בעבודתו והגיע למשכורת עתק של יותר מ-200,000 שקל בחודש.
טעמים נוספים שלעמדת האישה מצדיקים סטייה מברירת המחדל של חלוקת רכוש שוויונית, הינם הברחת כספים שבעלה לשעבר כביכול ביצע, ואף אלימות כלכלית והתעמרות נפשית שלדבריה הפנה כלפיה.
לבסוף הגישה האישה גם תביעת ל"מזונות משקמים" שמטרתם לסייע לבן הזוג הביתי "לעמוד על הרגליים" אחרי הפרידה מבן הזוג המפרנס, עקב תלות משמעותית בו.
העדפה מתקנת
השופטת גלעד משולם דחתה את טענת האישה להברחת כספים המצדיקה חלוקה בלתי שוויונית, בנימוק שהיא לא הוכחה. גם הטענה לאלימות כלכלית לא התקבלה, בין היתר משהועלתה בשלב מאוחר ביותר של ההליך המשפטי. השופטת הוסיפה בעניין הזה שקיים קושי מובנה לטעון לאלימות כלכלית שעה שהאישה מתגוררת בדירה אחרי הפרידה בעוד בעלה לשעבר - שגר בחו"ל - הוא הנושא במלוא הוצאותיה.
יחד עם זאת קבעה השופטת שהאישה אכן זכאית ל"העדפה מתקנת" עקב פערי השתכרות משמעותיים, שכן במשך שלושה עשורים לא עבדה ונשארה ללא ניסיון מקצועי משמעותי. השופטת חייבה את הבעל לשלם לאישה פיצוי חד-פעמי בסך 230,000 שקל. עוד חויב האיש להחזיר לפרודתו 100,000 שקל, המהווים מחצית מסכום שהועבר לבנם ללא הסכמתה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.
בתוך כך קיבלה השופטת את תביעת פירוק השיתוף של הבעל. נקבע שהדירה תימכר בשוק החופשי כאשר לכל צד תהיה אפשרות עקרונית לרכוש את חלקו של השני, אם ירצה. לצד זאת נקבע שלצורך האיזון ביניהם, ימשיך הבעל לשלם את תשלומי המשכנתה והוצאות הדירה עד לתקרה של 1,000 שקל, וזאת למשך שלושה חודשים ממועד פסק הדין.
לבסוף דחתה השופטת את תביעת המזונות של האישה. נקבע כי לאור הפיצוי החד-פעמי שנפסק לטובתה בשל פערי ההשתכרות, הכספים שהיא תקבל ממכירת הדירה והנכסים הנוספים שיתחלקו ביניהם - הרי שאין הצדקה לפסוק לטובתה סכומים נוספים. זאת, כאמור, מלבד חיוב הבעל להמשיך ולממן את הוצאות הדירה, על מנת לאפשר לה להתארגן מבחינה כלכלית.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.