במסגרת הליך גירושין ביקש הבעל להצהיר שחצי מהבית בו הצדדים חיו וגידלו את ילדיהם שייך לו, אף שרק רבע מהזכויות נרשמו על שמו. ביהמ"ש קבע שהרישום משקף את העובדה שהרכישה בוצעה ברובה מכספים של האישה ומשפחתה
השופטת מיכל סער דחתה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד אשתו לשעבר בנוגע לזכויות בבית המגורים. עם רכישת הבית נרשמו חצי מהזכויות על שם הורי האישה והחצי הנותר נרשם על שם הצדדים בחלקים שווים. בהמשך ההורים העבירו במתנה את זכויותיהם לאישה והבעל נותר עם רישום של רבע מהזכויות. השופטת קבעה שרכישת הבית מומנה ברובה ממכירת נכס אחר שהיה בבעלות האישה קודם לנישואים, תוך שדחתה את טענת הבעל לכוונת שיתוף.
בני הזוג נישאו ב-1992 והביאו לעולם שלושה ילדים. לפני הנישואים הייתה בבעלות האישה דירה.
ב-1996 רכשו השניים בית תמורת 280,000 דולר. הזכויות בנכס נרשמו באופן הבא: 1/4 על שם אבי האישה, 1/4 על שם אם האישה, 1/4 על שם האישה ו-1/4 על שם הבעל.
כחודש וחצי לאחר מכן מכרה האישה את הדירה שהייתה בבעלותה תמורת 163,000 דולר.
בשנת 2010 העבירו הורי האישה את זכויותיהם בבית לבתם במתנה, כך שהרישום הפך להיות 3/4 על שם האישה ו-1/4 על שם הבעל.
לטענת הבעל, הצדדים גרו בדירה שהייתה שייכת לאישה כ-4 שנים טרם מכירתה, והם התייחסו אליה כדירה של שניהם ואף שיפצו אותה באופן יסודי.
הוא הוסיף שרכישת הבית לאחר הנישואים נעשתה על ידי הצדדים בלבד, ורישום חצי מהנכס על שם הורי האישה היה פיקטיבי לחלוטין.
עוד לדבריו, מאז רכישת הבית ועד לגירושי הצדדים, משך 23 שנה, שימש הנכס רק את בני הזוג ולא את הורי האישה. בבית זה הם גידלו את ילדיהם והתייחסו אליו כאל ביתם, בלי קשר לאופן רישומו. הבית אף שופץ לטענת הבעל מכספים משותפים. בנסיבות אלה לדבריו נוצר שיתוף ספציפי בנכס והוא משותף על אף הרישום הלא שוויוני.
האישה טענה מנגד כי הדירה שהייתה בבעלותה לפני הנישואים הייתה שלה בלבד והצדדים לא ראו בה נכס משותף. היא הדגישה כי חוץ מהתקנת מזגן לא נעשה בה שיפוץ.
עוד הוסיפה האישה כי פרט לסכום זניח, הוריה שילמו את מלוא התמורה עבור רכישת הבית והרישום על שמם לא היה פיקטיבי. בהמשך, לאחר שמכרה את דירתה, העבירה להם את התמורה כנגד השקעתם.
לא שיפוץ משמעותי
השופטת מיכל סער מבית המשפט למשפחה בראשון לציון קיבלה את גרסת האישה.
היא ציינה שהבעל לא צירף אסמכתאות לשיפוץ הנטען בדירת האישה שנרכשה לפני הנישואים והדירה הייתה שייכת לאישה בלבד. השופטת קבעה שכספים אלה הועברו להורים לאחר ששילמו על הבית ולא נטמעו ברכוש המשותף של הצדדים.
״אופן הרישום משקף את הפער שקיים בין הצדדים ביחס למימון רכישת הבית״, נכתב בפסק הדין. השופטת הוסיפה כי הרישום נעשה בידיעת התובע ובשיתופו, ללא כל מחאה.
עוד הבהירה השופטת כי מאחר שמחצית מהזכויות בבית הוענקו לאישה במתנה על ידי הוריה, חלק זה הוא בבחינת נכס ״חיצוני״ שלתובע אין זכויות בו.
במקביל דחתה השופטת את טענת התובע כי בוצעו שיפוצים בבית, וציינה כי הוא לא צירף אף לא קבלה אחת.
התובע חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 42215-01-20
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מילכה נועה אורן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.