על סמך חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, השופטת הגיעה למסקנה שהנתבע –בעלים של 50% מהקרקע שבמחלוקת – בנה כ-163 מ"ר יותר מחלקו בקרקע, ולכן חייב בפיצוי השותפים שלו.
השופטת רויטל באום מבית משפט השלום בחיפה הכריעה בסכסוך בין שני בעלים במשותף של נכס בקריית אתא, וחייבה את אחד מהם לשלם לרעהו פיצוי בגין ניצול זכויות בנייה עודפות (כ-163 מ"ר) על חלקו היחסי בקרקע.
הפרשה החלה בשנת 2013 כאשר הנתבע הגיש תביעה בעצמו נגד התובעים, במסגרתה דרש פירוק שיתוף בקרקע, אולם בהמשך מחק את תביעתו.
בתביעה נגדית שהגישו נגדו הנתבעים בהליך ההוא, הם טענו כי הנתבע ניצל יותר מ-50% מזכויות הבנייה במקרקעין, על אף הוא בעלים של 50% בלבד מזכויות הבנייה, ומשכך עליו לפצות בסכום שהוערך על ידם ב-125,000 שקל.
בהמשך לכך השופטת באום מינתה מומחה – אדריכל שהוא גם שמאי מקרקעין – שיבחן בכמה מאחוזי הבנייה השתמש כל אחד מהצדדים, ולאחר מכן יעריך את שווי הבנייה.
המומחה קבע כי השטח המותר לבנייה בחלקה הוא 994 מ"ר, שהם 497 לכל צד, מתוכם 397.6 מ"ר שטח לבנייה עיקרית, 74.55 מ"ר לשטחי שירות ו-74.55 מ"ר לחניה מקורה.
על יסודו של תשריט מוסכם על הצדדים, המומחה מצא כי הנתבע בנה מבנה בשטח של 437.11 מ"ר ושטחי שירות בשטח של 98.8 מ"ר. כתוצאה מכך, לפי חוות הדת, נגרעו מהתובעים 163.82 מ"ר לבנייה עיקרית ו-23.4 מ"ר לשטחי שירות.
על סמך שווי של 2,500 שקל למ"ר, והפחתה של 60% מסכום זה לקביעת שווי שטחי, המומחה חישב את מכפלת השטחים העודפים שנבנו על ידי הנתבע, והגיע למסקנה שיש לחייב את הנתבע, בגין נטילת אחוזי הבנייה על ידו והשימוש שעשה בהם בפועל.
שימוש מונע מהאחר
בתוך כך הנתבע טען בין היתר כי לא ניתן לחייבו בפיצוי כלשהו לתובעים, מאחר שזכויות בנייה אינן נחשבות נכס בר פיצוי, הואיל והן אינן זכות עצמאית במקרקעין.
אלא שהשופטת באום דחתה את טענה זו והבהירה כי "אמנם זכויות בנייה אינן זכות עצמאית 'במקרקעין' אך אין בכך כדי לקבוע שהן אינן 'זכות' ברת פיצוי.
השופטת הוסיפה כי כאשר "אחד השותפים עושה שימוש בפועל בזכויות הבנייה המשותפות במקרקעין ובונה בית במקרקעין, הוא עושה שימוש בלעדי בזכויות המשותפות, ובהכרח מונע ממשנהו לעשות שימוש באותן זכויות, וזאת באופן 'בלתי סביר' ו'אסור' כהגדרת הנתבע עצמו".
בבית המשפט הצדדים חקרו את המומחה על חוות דעתו, ושני הצדדים ביקשו לחלוק על הנחות או חישובים מסוימים, אולם השופטת לא מצאה הצדקה לסטות מדעת המומחה, שציין בנוגע לבניית הנתבע כי "קיימת חריגה משמעותית ובוטה מהשטחים המותרים עפ"י התכנית התקפה ליום ההיתר ועפ"י החלק היחסי במקרקעין".
התוצאה היתה כי הנתבע חויב ב-127,000 שקל, שהם הסכום שהעריך המומחה (כ-122,500 שקל), בתוספת בתוספםת הפרשי ריבית והצמדה ממועד חוות הדעת.
בנוסף, הנתבע חויב חויב לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 33,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אדריאנה שכטר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין