בוכובזה ואח' נ' איגל ואח'

לפני תובענה לתשלום שווין של זכויות בנייה אשר נוצלו ע"י הנתבע ללא הסכמת התובעים ובשיעור העולה על שיעור חלקו של הנתבע בזכויות במקרקעין המשותפים לצדדים.

1.התובעים ומר רחמים בוכובזה ז"ל (להלן – "הנתבע") הינם בעלים במשותף של הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 84 בגוש 11008, בשטח של 1,002 מ"ר, הנמצאים ברח' ברדיצ'בסקי 11 בקרית אתא (להלן – "המקרקעין").

אין חולק כי זכויות הבעלות של הצדדים שוות – 50% לכל צד (נספח ז' לתצהיר התובע).

2.ההליך

2.1ביום 29.7.13 הגיש הנתבע תביעה כנגד התובעים במסגרתה עתר, בין היתר, לפירוק השיתוף במקרקעין וכן ביקש סעדים נוספים. בתביעתו, טען הנתבע למעשה כי הוא בעלים של יותר מ-50% מהזכויות במקרקעין, וזאת בניגוד לנסח הרישום מלשכת רישום המקרקעין שצירף כנספח א' לכתב התביעה (וראו: הצהרת ב"כ הנתבע בדיון מיום 9.7.14 בעמ' 1 ש' 17).

2.2ביום 27.11.13 הגישו התובעים כתב הגנה בתביעת התובע הנ"ל, וכן תביעה שכנגד.

בכתב ההגנה טענו התובעים, בין היתר, כי הנתבע מבקש פירוק שיתוף שלא בהתאם לבעלויות הרשומות במרשם המקרקעין, ומשכך – אין לבית המשפט סמכות להיעתר לתביעתו, ולבית המשפט סמכות לפרק את השיתוף רק בהתאם לזכויות הרשומות בפועל.

בכתב התביעה שכנגד טענו התובעים כי הנתבע ניצל יותר מ-50% מזכויות הבנייה במקרקעין, למרות שהוא בעלים של 50% בלבד מזכויות הבנייה כאמור, ומשכך עליו לפצות בסכום שהוערך על ידם בסכום של 125,000 ש"ח.

2.2.1בכתב הגנתו, מכחיש הנתבע טענות התובעים, אף טוען להתיישנות תביעתם. על טענה זו חוזר הנתבע בסיכומיו (סע' 11-13).

2.2.2אומר כבר כעת, ביחס לטענת ההתיישנות (כפי שהערתי לב"כ הנתבע בישיבת קדם המשפט מיום 9.7.14), כי נוכח הוראת סע' 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, משתבעו התובעים פיצוי עבור ניצול יתר של זכויות בנייה במסגרת תביעה שכנגד הנוגעת למקרקעין המשותפים, לא תשמע מפיו של הנתבע טענת התיישנות–